הגרמנים וחינוך ילדים יהודיים בפולין בתקופת השואה

315

תשומת לב מיוחדת הפנו הגרמנים לילדי היהודים. הם ראו בהם סכנה, כממשיכי קיומה של התרבות היהודית, והתייחסו אליהם כאל איום ( עופר 2002) .לכן הם הפסיקו את לימודי הילדים , בעוד היהודים מצדם פעלו בכל דרך לקיים את הלימודים עבור ילדיהם , כפי שסיפרה איילה :

"אחי הגדול ואחותי היו רגילים ללמוד בבית . נאלצנו להעמיד שומר מיוחד מבני המשפחה , שישגיח מפני בואם של הגרמנים . יום אחד עמדתי על המשמר והנה הופיע איש הס"ס . הוא סחב אותי לתוך הבית וגילה את   המורה ואת התלמידים . הוא איים עלינו במוות . לאחר אותו מקרה עברנו ללמוד במרתף."

מבוגרים וילדים ייחסו חשיבות רבה ללימודים ולהשכלה. הילדים חוו בחריפות את הניסיון שכמעט הצליח למנוע מהם רכישת השכלה. בהמשך חייהם הם ביטאו את תחושות הפגיעה מהחסר ההשכלתי שנגרם להם כילדים במלחמה ( בלטמן , 2002 : 97) . הם נהיו מודעים לכך בעיקר לאחר המלחמה, כשנבדק הידע ההשכלתי של כל ילד  בנקודת הפתיחה לתהליך הלימוד המחודש. התברר אז שהיו ילדים צעירים שלמדו מעט והיו כאלו שלא למדו כלל. העדר השכלה דרבן רבים מהילדים להצטיין בהמשך חייהם ולהצליח בלימודים.  החסר הלימודי נשאר תזכורת מתמדת להתנכלות הנאצית ודרבן אותם להשלים את השכלתם. כל הישג לימודי נחשב אחר כך , במהלך חייהם , עניין בעל חשיבות רבה וכמקור לגאווה. דוד סיפר :

"אחד הצווים הראשונים שהוציאו  הגרמנים כשנכנסו לפולין, היה שלילדים יהודים אסור ללמוד בבית ספר פולני. הייתי בכיתה ג' . כל השכלתי כשבאתי ארצה ב1947 בגיל שבע עשרה , היו אותן שלוש שנות לימוד, מחצית שנה בכיתה ו' ומספר חודשים בכיתה ז' אחר המלחמה. זה היה כל הרכוש ההשכלתי שלי. ב1953 הייתי כבר מורה לעברית. "

הגרמנים יצרו  בפולין מצבים שמנעו כל אפשרות לקיים פעילות קהילתית של חינוך ותמיכה סוציאלית . התוצאה הייתה שלאנשים ולילדים לא נותר במה להיאחז לביטחונם הרוחני , הנפשי והפיזי אלא במשפחתם.

מקור וקרדיט :

טוקר , ד'.  בית הילדים מלובלין : חינוך ילדים יהודים שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה 1939-1946 . חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה , תל אביב : אוניברסיטת תל אביב 2008.

ראה גם :

דוד טוקר , בית הילדים מלובלין , אנטומיה של מעשה חינוכי , רסלינג 2012

מקורות המידע המצוטטים :

עופר , ד'. "ילדים ונוער בתקופת השואה", השואה היסטוריה וזיכרון , ספר היובל לישראל גוטמן, ירושלים,  יד ושם 2002 , עמודים 62-59.

בלטמן , ד'. גטו ורשה –ספור עיתונאי , עיתונאי המחתרת אודות יהודים בלי בית ספר , ירושלים : יד ושם , 2002 , עמוד 97.

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *