ההישרדות של אברהם אביאל-ליפקונסקי , בן 12 , בתקופת השואה

452

אברהם אביאל-ליפקונסקי נולד בשנת 1929 בכפר היהודי החקלאי דוגאלישוק שליד ראדון, פולין (כיום בלרוס), לאמו שרה-מינה ולאביו משה-דוד, שהיה נפח במקצועו.

ביוני 1941 פלשו הגרמנים לברית המועצות ובאוקטובר רוכזו יהודי ראדון בגטו. לאחר מספר ימים נודע ליהודי דוגאלישוק על טבח יהודי איישישוק, שארע ב-24 בספטמבר. רבים מבני משפחתה של האם נרצחו בטבח זה. האם בישלה מזון עבור הפליטים שהגיעו לדוגאלישוק, ואברהם ואחיו סייעו לה.

מאוחר יותר רוכזו גם יהודי דוגאלישוק בגטו ראדון. האב עבד בנפחיה במצוות הגרמנים, ואברהם ופנחס עבדו בסלילת כבישים. בלילות התגנבו אל בית הרב, ללמוד תורה ותלמוד לאור נרות ועששית.

במאי 1942 הוקף גטו ראדון בשמירה כבדה, לקראת חיסולו. ההורים שלחו את יקותיאל אל מחוץ לגטו בלבוש של רועה, כדי להצילו, אך תושבי האזור חשדו בו. הוא היה ילד בלונדיני עם עיני תכלת, אך הם גילו שהוא נימול, הסגירו אותו לגרמנים והוא הוחזר לגטו.

לאחר שלושה ימים לקחו הגרמנים את האב לחפור בורות קבורה ליהודי העיירה. בעת העבודה התקוממו החופרים ואחדים מהם הצליחו לברוח. ביניהם היה אביו של אברהם.

אברהם, אמו ואחיו הקטן הוצעדו עם יהודי העיירה לכיכר העיירה. במהלך הצעדה נורו רבים מהיהודים. לאחר מספר שעות בכיכר העיירה הוצעדו היהודים אל מחוץ לעיירה, אל בורות שנחפרו ליד בית העלמין, שם נורו רובם למוות. פנחס, אחיו של אברהם, היה בין חופרי הבורות אך שרד את הטבח ושב עם אברהם לגטו.

למחרת יום הטבח התייצבו אברהם ופנחס לעבודה עבור הגרמנים. כעבור מספר ימים החליטו לברוח ולחפש את אביהם, מתוך תקווה שהוא עדיין חי. לאחר כשבועיים התאחדו עמו בעזרת אחד האיכרים, מכר של האב. השלושה חיו ביחד מספר ימים והסתייעו באיכרי הסביבה, אך אלו סרבו להלינם, מפחד הגרמנים.

לאחר ימים אחדים קבע האב שעליהם להיפרד. הוא הסביר ששלושתם יחדיו לא יוכלו לקבל מקום לינה אצל איכרים, ושהשהות המשותפת מסוכנת, כי כך יתאפשר לחסל את שלושתם יחד. "אם נהיה בנפרד, אף איכר לא יעז לנגוע בכם. הוא יפחד מנקמתי", אמר האב.

אברהם ופנחס חיו ביערות, שם הכינו בור למגורים, לתקופת הקיץ. לקראת החורף שקלו להיכנס לגטו לידה, בו רוכזו אלפי יהודים, מחשש שאם יישארו ביערות, יקפאו למוות בשלגים ובקור. תקופה קצרה התגוררו בעליית גג מעל לרפת, במשק של אחד ממכריהם הפולנים מלפני המלחמה. כשגילתה זאת אמו של המכר, נאלצו לעזוב. הם הכינו ביערות מקום מסתור לתקופת החורף: הם חפרו בור באדמה, כרתו עצים והכינו מהם קורות לכיסוי המסתור והסוואתו. רועה של עדר פרות שרעה באזור חשף את המסתור, והשניים נאלצו לברוח שוב.

כשניסו אברהם ופנחס לחבור לפרטיזנים באזור, נתקלו במארב של גרמנים ושוטרים מקומיים משתפי פעולה. פנחס נורה ונהרג. אברהם הצליח להגיע למקום המסתור של אביו, שם נותרו עד תום החורף.

לסיפור החיים המלא באתר יד ושם

ראו גם :אברהם אביאל – ויקיפדיה

1

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *