היא לא ידעה את שמה

554

סיפור חייה האמיתי של יעל , מורה לשעבר בצפון הארץ.

תיעדה : הלינה אשכנזי -אנגלהרד

באופק נראתה הרכבת נוסעת במהירות איטית . הטירטור שלה היה מאיים, מפחיד. לפתע , מאחד החלונות הקטנים של הרכבת נזרקה חבילה שהייתה עטופה בשמיכה חמה. הרכבת טרטרה עוד דקה והתרחקה. החבילה נפלה על הדשא ופתאום זזה בתנועות קטנות , איטיות , מתוכה בצבץ ראש קטן , ראש של תינוק. מסביב אפרוריות , שממה וחושך, והחבילה – שבתוכה -תינוק רדום- מתכווצת ומתנפחת בקצב סדיר.

אור ראשון מאיר את הכפר הפולני. מרחוק נראות הבקתות עם הגגונים האדומים. כפר פולני טיפוסי. כבר נשמעים קרקורי התרנגולות והכפר השקט מתעורר מתרדמת הלילה. החבילה נחה על הדשא קרוב לפסי הרכבת.

עוד רכבת מתגלגלת במהירות ואחריה עוד אחת צופרת וממהרת. הצפירה מעירה את התינוק. הוא פוקח את עיניו, הידיים הקטנות מחפשות משהו. תופסות בקבוק מלא בשתייה ומקרבות אותו לפיו. התינוק שותה מהבקבוק ושוב נרדם.

בוקר הפציע . עגלות רתומות לסוסים חולפות מרחוק הלוך ושוב . ילדים צעקניים מהכפר ממהרים לבתי ספר. גם אנטק וסטאך ממהרים לבית-הספר.

בדרכם חזרה הביתה מביה”ס הם שומעים בכי של תינוק ורואים לפתע תינוקת קטנה ויפה. הנערים לוקחים את החבילה הביתה לאמם מאגדה. התינוקת לא בוכה , אלא מחייכת אליה.

“ישו ! אלוהים! זאת ילדה קטנטונת וכל כך יפה, איפה מצאתם אותה ? ” שאלה את הבנים.

הרהרה : “מי היא ? אולי יהודיה? אבל היא לא נראית כזו” היא פתחה את השמיכה ומצאה פתק שהיה כתוב בו ” הצילו אותי!” התרגשותם הייתה עצומה.

מאגדה פנתה לבניה :

“אל תספרו דבר על התינוקת, כלום , לאף אחד. אפילו לא לאבא. אנחנו נסתיר אותה ונראה מה נעשה הלאה”. הבנים הסכימו והבטיחו לשתוק. הם הבינו מה יקרה אם סודם יתגלה, איזו  סכנה אורבת להם. מאגדה האכילה את התינוקת, רחצה אותה ועטפה אותה שוב בשמיכה.

“בת כמה התינוקת” התעניינו הנערים. “קשה לדעת” הסבירה האם “היא רזה מאוד, מוזנחת ואומרת רק מילה אחת : “אימא” . היא נראית לי כבת שנה וחצי, אולי קצת יותר.”

“איך נקרא לה.” שאלו הבנים – “אולי בוז’נה” ( בפולנית : אלוהים נתן )” .

בכל בוקר כשאביהם הלך מהעבודה , אנטק וסטאך היו מורידים את התינוקת בוז’נה מעליית הגג שם הוסתרה למטבח למטה. מחבקים אותה, נפרדים ממנה והולכים לבית הספר. הילדה נשארה  בבית עם מאגדה, לפעמים גם לבד. היא החלה קצת ללכת, קראה למאגדה “אימא”, עלתה במשקל , הסתגלה למצבה החדש.

כאשר חזרו הבנים מבית הספר היו עולים אליה לעליית הגג , משחקים איתה ומספרים לה סיפורים עד בואם של ההורים . בחושיה החדים , הבינה הפעוטה שעליה להיות טובה ושקטה.

האב יאן ניחש מה קורה בביתו, אבל התנהג כמי שאינו יודע דבר.

כעבור שנתיים התפשטו התפשטו בכפר הפולני שמועות על הקרבות העזים המתחוללים בוורשה (המרד הפולני ) והתחילו להגיע פליטים מהעיר הגדולה. מאגדה החליטה לנצל את המצב ושיתפה בתוכניתה את יאן. בעלה , יאן , שכבר מזמן הבין מה קורה בביתו, הסכים לתכנית. הם הפיצו שמועה בכפר שהביאו להם ילדה קטנה, יתומה מוורשה , שהוריה, קרובי משפחתם, נהרגו בהפצצות. הילדה בוז’נקה יצאה ממחבואה לחופשי, אבל אסור היה לה לדבר עם אנשים זרים. על כל שאלה עליה לענות “אינני זוכרת כלום” .

המלחמה הסתיימה , מאגדה ויאן רצו לערוך לבתם המאומצת טקס טבילה נוצרי . הם פנו לכומר , סיפרו לו את כל הסיפור האמיתי על בוז’נקה, בתם המאומצת, וביקשו להטבילה לנצרות. הכומר הסכים והטקס נערך. הילדה בת הארבע וחצי  הייתה לנוצרייה והשתתפה בכל החגים והטקסים הנוצריים.

עשר שנים מאוחר יותר . במשפחתם של מאגדה ויאן חלו שינויים רבים. אנטק וסטאך עזבו את הבית . הם למדו באוניברסיטה בוורשה. המשק הצטמצם. יאן עבד במוסד שיתופי , והיא- בוז’נה- למדה בבית הספר ועזרה בבית לאימה , מאגדה.

יום אחד החליטה לנקות גם את עליית הגג . היו לה אי אילו זיכרונות עמומים מהמקום הזה. כאשר ניקתה את המקום מצאה בפינה איזו שמיכה ישנה , בלויה. טלטלה אותה קצת  ורצתה לנער אותה מהאבק והנה נפל ממנה פתק קטן, צהוב ומקומט. מסוקרנת הרימה אותו וקראה : “הצילו אותי!” רק זה. ” מה פירוש הפתק והמילים האלו ? האם זה קשור אלי ? , היא שקעה בהרהורים. פחדה , יותר נכון התביישה, לשאול את אימה ולבקש ממנה שתסביר לה.

במשך ימים הייתה הולכת שקטה ומדוכדכת. הזיכרונות העמומים לבשו צורה ועימן עלו תמונות: עליית הגג וקור עז והשמיכה החמה. בוז’נה החליטה להתוודות אצל אותו הכומר שהטבילה בגיל מבוגר יחסית, כשהייתה כבר בת חמש. הכומר שידע את האמת עליה , סיפר לה הכול. בוז’נה הייתה המומה, נרגשת , מבולבלת. בכל פנייתה להוריה בבקשה להסברים הייתה מקבלת את התשובה – “שאלי את אנטק (אחיה החורג) , אולי הוא יודע משהו ? ” .

הנערה נסעה לוורשה לאנטק . אבל גם הוא לא ידע הרבה . הוא רק ניחש שהוריה רצו להצילה ממות ודאי ולכן זרקו אותה מהרכבת.

“כיצד אוכל לברר מי היו הוריי ומניין באתי? ”

“לכי למוסדות היהודיים . אסייע לך בכך” הציע לה אנטק. בוז’נה התרוצצה בין כל המוסדות היהודיים ומכולם קיבלה תשובה שלילית. אין להם כל מידע , וכולם יעצו לה שרק בישראל תוכל לברר, לפרסם כל מה שידוע לה, ואולי ייימצא מישהו שמכיר את המקרה ויוכל לספק לה מידע .

הנערה המתבגרת , מלאת התיסכולים , מבולבלת  ומפוחדת , לא ידעה מה לעשות. גם הפעם אנטק , אחיה וידידה הטוב שבעולם, עודד אותה וייעץ לה לנסוע לישראל ושם לחקור אודות עברה. לאחר היסוסים רבים היא מחליטה לנסוע לישראל במסגרת עליית הנוער והגיעה לקיבוץ בצפון . מיד עם בואה החליטו בקיבוץ להעניק לה שם עברי יהודי – ” שמך בישראל יהיה יעל” .

יעל , כבר לא בוז’נה , המשיכה ללמוד , התאקלמה בישראל , אבל לא שכחה את ייעודה כאן – למצוא את שורשייה. היא פירסמה ברבים בכל מקום אפשרי , אולם שאלותיה לא נענו.

יעל נישאה, הקימה משפחה . רכשה מקצוע במדעי החינוך, אבל לא שכחה את עברה ועדיין אינה יודעת את זהותה ואת שמה האמיתי.

מקור וקרדיט :

הלינה אשכנזי -אנגלהרד , היא לא ידעה את שמה, הוצאת המחברת, 2012

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *