"אינני מבקשת שבחים, אני רוצה רק שיישאר זכר אחרי ואחרי בתי הקטנה": מרגע שנכנסה לגטו תיעדה הציירת געלע סקשטיין את ילדי הגטו בתמונות קורעות לב. משהבינה כי סופה קרב, דאגה לשמר את יצירותיה בארכיון, שמטרתו לספר לעולם את סיפור הגטו. היצירות מוצגות היום במוזיאון היהודי בוורשה, אבל איש לא זכר את הציירת, עד שמיכל ברגמן נתקלה במקרה בספר שהושלך לפח האשפה
מאת: טלי פרקש
אספתי, קרעתי ושוב עבדתי על הכנות לתערוכות של תמונותיי, ובמיוחד לתערוכה 'פורטרטים של הילד היהודי'. כעת אני מצילה כמה שניתן"(באדיבות "בית לוחמי הגטאות")
חיפוש מקרי הוביל את הציירת מיכל ברגמן אל ספר שהושלך לפח האשפה. כך גילתה ברגמן, פעילה פמיניסטית דתייה ומנהלת פדגוגית בארגון "צו פיוס", את געלע סקשטיין – "הציירת האחרונה של גטו ורשה", ויצאה למסע ברשת בעקבות הציירת שביקשה שלא ישכחו אותה, ובעקבות הארכיון העשיר של תיעוד ילדי הגטו, אהוביה, שהחביאה.
כ-300 יצירות אמנות, ובהן פורטרטים של ילדים שברובם לא שרדו את התופת, הוסתרו בגטו בידי ההיסטוריון ד"ר עמנואל רינגלבלום, רגע לפני חיסולו. יחד עם בעלה של סקשטיין, ישראל ליכטנשטיין, וחוקרים, סופרים ומדענים ששהו בגטו ורשה, הם אספו אלפי מסמכים שתיעדו בדרכים שונות את החיים בגטו, בתקווה נואשת שסיפורם יסופר לעולם ביום מן הימים
"בפורטרט העצמי שציירה יש משהו כאוב, מאוכזב, אפילו מיואש, וזה מה שהיא בחרה להכניס אל תוך הארכיון, זו האמירה שלה על עצמה"(באדיבות "בית לוחמי הגטאות")
0