"וזה שהיינו ביחד, זה בפירוש הציל אותי" , ראיון עם גב' הדי סולצבך, באתר יד ושם

386
"אז הייתי ילדונת ובבירקנאו אמא דאגה לי. אולי הגורל נתן לי שאני אפרד ממנה ואעבור לגלייביץ' ואז אני אהיה החזקה, מסדרת את הכל וחושבת על הכל.
בגלייביץ היינו תשעה חודשים. בינואר לקחו אותנו לצעדת מוות של 40 ק"מ ושלג ו-25 מעלות מתחת לאפס. ולפני זה, כשאמרו לנו שצריך להתפנות, זה היה מחנה קטן 360 נשים, כולם פרצו למחסן לקחת בגדים ורצו ונפלו אחד על השני. לי כבר היו אז מדי פסים וכבר היה לי גם שיער יותר ארוך. ואני הייתי מסרקת לקטיצה את השיער, היא כבר היתה אפאטית.
כשהלכנו למחסן לקחנו כמה בגדים שיכולנו. לקחתי גם לאתי ולקטי. בדיוק הגיעה קאפו אחת ענקית, בלונדינית ושמנה, והיא נתנה מכות ואמרה לרוץ מהמחסן. אבל אני הצלחתי לקחת בגדים והבאתי גם לקטי ולאתי."
0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *