יהודה גראי , נער בן 16 , הישרדות במחנה קאופרינג (ד')

90

 "בלאגר עצמו אסור היה להתקרב לגדר עד מרחק שני מטרים. אם מישהו עשה כן היה השומר יורה בו. לאחר מכן היו מצווים על הפולנים לבוא ולכרות בור ולקבור בו את המוצאים להורג ביריה.  יש שהיו גונבים את שיני הזהב של המתים. מעשי-גניבה אלה בוצעו לפעמים על ידי "הקברנים" . ברגע שהתגלה מעשה כזה , בתור עונש היו הגרמנים מוציאים להורג כל אדם עשירי שבקבוצה. עם קבוצה כזו נמניתי גם אני.

את הכדור ספגתי בזרועי ונפלתי מייד בחבטה אל בור התעלה. נהגו לשפוך סיד על גוויות המתים בטרם יכסו את הבור באדמה. למזלי , מכיוון שלא נמצא סיד בכמות מספקת , נדחה מעשה כיסוי המתים למחרת בבוקר. כאשר התחיל להחשיך ניצלתי את ההזדמנות וזחלתי החוצה מן התעלה. כשחזרתי אל ההמון, היו הכול  שקועים בויכוחים נסערים בשל המעשה ואיש לא השגיח בהצטרפותי, אחרת היו מלשינים עלי. למרבה הפלא החלים הפצע שבזרועי תוך שבוע ימים מבלי שיעלה מוגלה . בחדר-הרחצה הוצאתי מן הפצע את רסיסי הנחושת במו-ידי. "

מקור :

יהודה גראי , סיפור הישרדות , הוצאת רשפים , 1986 .

הערת  המערכת : ד"ר יהודה גראי היה בזמנו מבכירי הרופאים הפסיכיאטרים בישראל נולד בהונגריה בשנת 1928 . בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית.

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *