סופם של בתי היתומים ומעונות היום בגטו וארשה

1943

ד"ר אדולף אברהם ברמן. לפני המלחמה היה מנהל המכוני הפסיכולוגיים והפסיכוטניים של יהודי פולין- ה"צנטוס של וארשה. לאחר מכן בתל אביב. דברי עדות, שנשמעו במשפט אייכמן ב3 למאי 1961.

בתוך האוכלוסייה היהודית של וארשה, שמנתה לכל היותר חצי מיליון נפש, היו יותר ממאה אלף ילדים מתחת לגיל ארבע-עשרה.שלושת -רבעים מהם לכל הפחות היו זקוקים לעזרה. ואנו הקמנו יותר ממאה מכוני סיוע לילדים. כך יכולנו להושיט עזרה ל25,000 ילדים בערך. למשל : הוקמו שלושים בתי-יתומים, וביניהם- זה שנעשה מפורסם בזכות מנהלו יאנוש קורצ'אק, שהיה מכובד מאד בפולין הזכות שיטותיו.

נוסף על כך נוסדו שלושים מעונות יום, עשרים מטבחים לילדים, שלושים מעונות לילדים ולבני נוער. ניצלנו כל חלקת ירק- אף הזעירה ביותר- בשביל הילדים. כמה מהם טרם ראו ירק, ולא ידעו פרח מהם..

"האקציה" הגדולה הראשונה התחילה ב22 ביולי, שנת 1942. הקורבנות הראשונים שלה היו הילדים היהודיים. לעולם לא אשכח כיצד התנפלו אנשי הס.ס ומשרתיהם ( פאשיסטים, אוקראינים) על הילדים, ואילצו אותם לעלות  על המשאיות. הם  נהגו בברבריות איומה, והילדים ניסו לשווא להתגונן. עד היום מהדהדות באוזניי בכיותיהם וקריאותיהם לעזרה: "אמא, אמא הצילי אותי" .

לאחר שבוע התחילו אנשי הס.ס ומשרתיהם האכזריים לפגוע גם במוסדותנו. באותם ימים נראו צועדים ברחובות וארשה טורים ארוכים של ילדים, שיצאו ממעונותינו בחברת מחניכהם. הם הלכו עד "אומשלגפלאץ" ושם הועמסו על קרונות המוות, שיצאו למחנה טרבלינקה.

מקור וקרדיט :

אינגה דויטשקרון. בדמי ילדותם: ילדים בגיטאות ובמחנות-ריכוז, ספריית מעריב, 1979.

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *