סיפורה של שרה בוסטן

456
בזמן המלחמה הייתי בת  6 .
בזמן המלחמה לקח את הבית שלנו רופא יהודי, בהתחלה גר איתנו אבל לא הרגשנו כי רוב הזמן הוא לא היה. בגלל שזה היה רחוב מרכזי והיה קרוב לכביש הם רצו לתת לו. בסוף אנחנו נתנו לו את הבית שלנו ואנחנו קיבלנו בית של איזה מיליונר. עשו החלפות, לא יודעת למה. הבית היה 2 קומות, הקומה למטה הייתה סגורה עם מפתח, פתחו לנו את הקומה למעלה. על יד הדלת היו קבורים מיליונים של כסף . כשנגמרה המלחמה החלפנו חזרה.
את אבא שלי לקחו לרכבת המוות, יאלומיצה, הוא שרד אותה והיה במחנה שנה ומשהו. דוד שלי לא שרד שם, הוא מת עוד ברכבת בגלל הצפיפות. אבא שלי היה יותר חזק. באותו לילה שלקחו אותו אמא שלי נפטרה. היא הייתה מאוד חולה, אני הייתי קטנה ולא הבנתי את זה. לא נתנו לה לקבל טיפול ולכן היא נפטרה. לא יכולנו לצאת החוצה, לא נתנו לנו לקבור אותה, היינו אתה שבוע ימים, שטפנו את הרצפה סביבה, שמנו נר, וכשהתחיל להיות יותר שקט לקחנו אותה לבית הקברות וקברנו אותה . שם בינתיים הייתי עם האחים והדודה, שלקחה אותנו. אחר כך עברנו לבית יתומים, כי דודה שלי לא יכלה להיות איתנו ועם הבן שלה ובלי בעל.
 
0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *