פורטונה חדד, ילדה בת 8 במסע הישרדות בטוניס תחת השלטון הנאצי

222

"נולדתי במוקנין למשפחה בת 7 נפשות . אני האחות הצעירה מבין חמישה אחים .

במוקנין חיינו חיי קהילה בקהילה היהודית הקטנה של העיירה ( 500 משפחות יהודיות .) לפני המלחמה לא היינו עשירים אבל חיינו טוב. הוריי ואחיי עבדו. אמי הייתה תופרת ואבי היה רוכל. , אחי אליהו, היה צורף – הייתה לו חנות לתכשיטי כסף שהכין ומכר. הייתה לי ילדות רגילה. היו שם גם ערבים והיו לנו יחסים שכנות טובים איתם . לפני המלחמה הספקתי ללמוד שנתיים במוקנין – כיתות  'ב- ו 'א .

כשגרנו במוקנין אחי הגדול אהרון למד רבנות והוא היה צריך לנסוע לעיר סוסה, שזו עיר גדולה ליד הים , כדי לקבל הסמכה (סטאז'). אמי לא הייתה מוכנה שניפרד ושיגור אצל אחותה. בשנת 1942 עברנו לגור בסוסה על מנת שיקבל את ההסמכה שלו . אני הייתי אז באמצע כיתה ג'. הספקתי ללמוד שנה בבית הספר אליאנס בסוסה ואז פרצה המלחמה.

הייתי בערך בת שמונה וחצי באמצע כיתה ג' שפרצה המלחמה בעירנו סוסה בקשו מהקהילה היהודית להתרכז באותו אזור כדי שכשיבואו לאסוף אותנו נהיה כולנו במקום אחד. זכור לי שאספו אותנו במקום גדול ליד הים, אמי חיבקה אותי ואת אחותי מרים ואמרה "הלוואי שיזרקו אותנו לים שנטבע ולא ניפול לידיים שלהם". אמרו לנו לא לקחת איתנו כלום, רק מה שיש עלינו כי עוד כמה ימים נחזור . נאלצתי להפסיק ללמוד ושהינו אצל איזו משפחה בבית גדול שבו ריכזו את כל היהודים. הוא היה רחוק מהבית שבו שגרנו והיינו שם יחד עם עוד הרבה משפחות שלא הכרנו. בא מישהו מהקהילה ושם לכולנו טלאי צהוב . כך היינו במשך כמה ימים. הודיעו שכל מי שיש לו אפשרות לברוח שיברח. יהודי שהיה לו בית חרושת לסרדינים, ניסים דרמוני, התנדב לשלוח משאיות שיבריחו יהודים למוקנין, שם גרה סבתי .

במשאית היינו דחוסים כמו סרדינים. היו שם זקנים וילדים. הזהירו אותנו לא להרים ראש. ראינו את המטוסים חגים מעלינו ושמענו פיצוצים. גם היום כשאני שומעת מטוס אני מתכווצת. הנהג שלנו היה יהודי והוא התחבא בין העצים כשהמטוסים עברו. כך היינו יומיים בדרכים בדרך שאמורה לקחת שעתיים . במוקנין היינו אצל סבתא שלי. זו הייתה תקופה קשה מאוד: היינו במצב של תת-תזונה ותת- ביגוד, כינים, מחלות, לא התקלחנו  וחיינו בעוני. הייתי מחכה לערב שמישהו יביא משהו לאכול אבל לא היה.

כשהייתי אומרת לאמי שאני לא יכולה לישון כי אני רעבה היא הייתה אומרת "תניחי את הראש על הברכיים שלי והכל יעבור, יהיו לך חיים טובים יותר, תגדלו ותסדרו, הכל יסתדר. תשתי כוס מים .  ישנו על הרצפה, על מחצלות".

לתיעוד המלא בפרוייקט לדורות

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *