"נולדתי – ב 1937/12/3 ברומניה ב, עיר שנקראת דורוחוי השייכת היום לרפובליקת מולדובה. גדלתי למשפחה עשירה כמו כל המשפחות היהודיות בעיר, אבי היה איש עסקים עשיר אשר לא חסך מאתנו מאום וסיפק לנו חיים של שפע וטוב. חיינו בבית – גדול, 2 קומות , חצר עם עצי פרי, כלב זאב וסוסים. היו ימים בהם אבא היה לוקח אותנו עם עגלה וסוסים לטייל בעיר. בבית גרנו אבא מאיר, אימא אסתר , אחותי -רנה בעברית רות – שגדולה ממני 7-ב שנים .
עם פרוץ המלחמה ברומניה , החיים השתנו מהקצה אל הקצה – סדר היום השתבש . אבא פחד כל הזמן מפוגרומים של הגויים , לא יכולתי לשחק בחוץ, הקשר עם המשפחה נותק, היינו לבד. הגויים השתלטו על נכסיו של אבא, והוא נשאר כמעט חסר כל .
כשהמלחמה החלה התחילו גם הפוגרומים, היהודים נשלחו לרכבות המוות, למחנות עבודה וגטאות בטרנסניסטריה.
המשפחות היהודיות התחילו לשמור על החיים שלהם ככל יכולתם. בזכות הקשרים של אבא, הוריי אחותי ואני הצלחנו להישאר בדורוחוי והתחבאנו במרתף היין במסעדה של סבא גרשון . במהלך המלחמה, דוד שלי – אח של אבי נפטר ברכבות המוות. התקופה של הגרמנים הייתה נוראית, אך התקופה שאחרי המלחמה הייתה נוראית עוד יותר כאשר הגיעו הרוסים. הרומנים החלו פוגרומים. אבא הרגיש שהמצב ברומניה מתדרדר והאנטישמיות גוברת ומצא שהמוצא הטוב ביותר הוא לעלות לארץ ישראל . הוא שלח את אחותי שהייתה אז בת , 20 לבד לארץ ישראל, כשבעה חודשים לפני שאני והוריי עלינו ארצה".
