עדות משנת 1946
"נולדתי ב7 ביוני בבוריסלאב שליד לבוב לאבי ליאון ואימי אנה באקאר.
כאשר נכנסו הגרמנים (1941) הפסיקו את תלמוד התורה ופיטרו את היהודים ממקומות-עבודתם . גם אבי פוטר (הוא היה חשמלאי).
לאחר שבוע נערכו פרעות בהשתתפות האוקראינים ובהם נרצח סבי. אחר כך ערכו הגרמנים אקציה ראשונה.
באקציה השלישית נרצחו תשעה מבני משפחתי.
במשך שתי האקציות הראשונות הוסתרתי בביתה של גוייה אחת , מכרתה של אמי, והקשבתי לכל המתרחש בחוץ. שמעתי כיצד הגרמנים הורגים אמהות וילדים .
עברו עלי שלוש אקציות נוספות ובשישית נתפסתי בעת שהלכתי לעבודה. ניסיתי לברוח מהגרמנים בדרך למשטרה , אך הם תפסו אותי והובילו אותי למקום הריכוז של הנחטפים היהודים באולם קולנוע .
שם נדחסו מעל 1000 יהודים ללא מזון ואוכל . כולם חיכו להוצאה להורג ע"י הגרמנים.
הצלחנו כמה אנשים לפרוץ את הסורג וניסנו להימלט אך הלילה היה בהיר והמשמרות ראו אותנו והחלו לירות. חלק מהנמלטים נהרג ואני הוחזרתי למקום הריכוז באולם הקולנוע.
כולנו חיכינו בפחד להוצאה להורג . לפתע ראיתי שיהודי אחד , ואכטל שמו מצליח לפרוץ את אחד מהקרשים במבנה . הוא הוריד אותי ועוד כמה ילדים והעביר אותנו בפירצה שנוצרה למחבוא שם הסתתרנו בכל זמן ההוצאה להורג של הקורבנות היהודים.
חזרתי אחר כך למשפחתי .
הוסתרנו כל המשפחה בבית של נוצריה , אך בגלל חשש מהלשנה של חברתה ברחנו ליער . שם חיינו כמחצית השנה.
לפתע נערך מצוד גרמני על היער. כל משפחתנו נפלה בפח ונשלחה למחנה הריכוז פלאשוב שליד קרקוב שם סבלנו קשות ממפקד המחנה אמון גאט.
אבא ואני הגענו אחרי טלטולים לדכאו ( מספרי: 148793). שם היינו כלואים חודשיים עד שהתקרב הצבא האמריקאי. הגרמנים ניסו לפנות אותנו בצעדת מוות , אך הצבא האמריקאי , שהקדים לבוא, הפתיע את הגרמנים. שוחררתי ביום 13 במאי 1945.
אני נמצא עתה עם אבא במחנה פלדאפינג בדרך לארץ-ישראל."
מקור וקרדיט :
בנימין טננבוים. אחד מעיר ושניים ממשפחה, הוצאת ספריית הפועלים, 1947.
0
