בפברואר 1941 הצליח ארגון אוז"ה (OSE), ארגון למען ילדים יהודיים שפעל בצרפת, להוציא ילדים מהמחנה, בהם אהוד, ולהעבירם למעונות ילדים של OSE. הוריו של אהוד הסכימו להיפרד מבנם היחיד ולהפקיד את גורלו בידי זרים. לאחר השחרור נודע לאהוד שאמו גורשה לאושוויץ ב-4 בספטמבר 1942 ואביו – שלושה ימים מאוחר יותר. השניים נרצחו. כך גם רוב בני משפחתו של אהוד
לב שרד בתור ילד במסתור. הוא נדד בין מוסדות ובתי זרים. במשך מספר שנים חי בפחד מתמיד, יום וליל, והחליף שמות, זהויות ושפות, על מנת לשרוד. שמו שונה לשם צרפתי – הוברט אודה (Hubert Odet) – והיה עליו להשיל מעליו את זהותו הקודמת, ללמוד צרפתית ולהפוך לילד צרפתי. בתחילה היה בבית ילדים בשאבאן (Chabannes), בעוד געגועיו להוריו מענים אותו.
אנשי ארגון OSE העבירו את אהוד ממוסד למוסד על מנת שלא ייתפס. בשלהי 1942, לאחר שתכפו המעצרים של ילדים יהודים, הוחלט כי יהיה בטוח יותר להחביאם בקרב משפחות נוצריות. אצל המשפחה הראשונה בה שהה, סבל אהוד מאד. הרברט – כעת הוברט – לא התלונן וניסה להיות צייתן, אך כאשר ביקרו עובדים סוציאליים של אוז"ה וראו את מצבו, החליטו להעבירו לביתם של ז'ול וז'אן רוז'ה בבוז'אנסה (Buzançais), שם התקבל בחום ואהבה. כאשר גברה הסכנה, היה אהוד מועבר למקומות שונים למשך מספר שבועות עד שהסכנה חלפה והוא יכול היה לשוב אל בית משפחת רוז'ה. בשנת 1989 הוענקו לז'ול וז'אן רוז'ה אותות חסידי אומות העולם.
