ארבעים שנה ויותר לאחר האירועים הקשים שחוותה בילדותה, כמו נוטשת המספרת את עולמה הבטוח, המעוגן בלב לבה של ההוויה הישראלית העכשווית, פורצת את חומת השתיקה שבנתה סביב עברה, ופורשת את סיפור חייה: מן ההווה הבטוח אל מוראות השואה וחוזר חלילה.
ההווה, יציב ושלם ככל שהוא נדמה, מתוח על פני עבר קרוע ומסוכסך. טראומות ילדות נוראות של הימים ההם, טלטלות אכזריות של זהות יהודית מודחקת בתוך עולם אכזרי ועוין, מאבקי קיום פיזיים ונפשיים המאיימים למוטט גוף ונפש – כל אלה נהדפים בפני יצר החיים של המספרת, אבל אינם מרפים ממנה גם כאשר היא מצוידת בתובנת חיים רציונלית כביכול. אל רפסודות בתהום הוא מאותם ספרי ביוגרפיה בהם הסיפור האישי טעון במשמעויות המתנשאות הרחק מעבר לו: ההתמודדות הבלתי נלאית עם עיצוב הזהות האישית, מאבקי ההישרדות, התהיה העקשנית אל תהומות הנפש שנחבטה ונחבלה, תהליך איסוף הכוחות, כדי לעצב מתוך כל אלה אישיות מחוזקת ומאוזנת – הופכים ספר זה למסמך אנושי שהיבטיו חורגים הרחק מעבר לעלילת הסיפור עצמו.
נוצרי טוב לב העביר אותה לבית יתומים בזהות נוצרית בדויה. זוג נוצרים אימץ אותה, והמשיך להחזיק בה גם אחרי שיהדותה התגלתה. לאחר המלחמה איתרו קרובי המשפחה ששרדו את שרה, וביקשו להעבירה לחזקתם. ההורים המאמצים סירבו לוותר עליה, וגם הילדה סירבה בתוקף לעזבם. רק לאחר שנים של דיונים משפטיים הועברה הילדה למשפחתה הביולוגית והגיעה לארץ ישראל, בגיל 13, נוצרייה באמונתה ובאורח חייה.
שרה אבינון היא בעלת תואר שני בלשון העברית. פרסומיה העיוניים עסקו בסוגיות לשוניות שונות. בשנים האחרונות כתבה ספרים בסדרה "עיין ערך לשון" בהוצאת מט"ח.
Pingback: שרה , ילדה בת 6, בורחת ממחנה ההסגר בגטו ליהודים | ילדים בשואה