אן הרצוג חוותה על בשרה את בגידת השכנים האוקראינים בהיותה בת שמונה בסוף 1942 , כאשר ספר גוי מבוצ'אץ , ששמע קולות חפירה מתחת למספרה שלו , הלשין לגרמנים על הבונקר שהיא והוריה ויהודים רבים אחרים הסתתרו בו בזמן האקציה. " כתשעים אחוזים מבני משפחתי נלקחו מאותו בונקר ונורו", היא העידה .
היא עדיין זכרה את הצעקות והיריות ואת הזרמת הגז הרעיל על ידי הגרמנים לתוך הבונקר, כשהיא והוריה ברחו לתוך חדר מלא אנשים אשר " נורו למוות במיטותיהם" , ושם " הסתתרו מתחת לאותן המיטות , שם נטף מהן דם " .
לאחר שמצאו מקלט בסופו של דבר אצל איכרים אוקראינים באחד הכפרים, אן זכרה כי ימים אחדים לפני השחרור איכרים שהחביאו משפחה יהודית אחרת בקרבת מקום " הוציאו אותם אל השלג הלבן של של החורף בקור העז באזור נידח של הכפר וירו בהם. "
אן והוריה היו קרובים כל כך למקום עד " שיכולנו לשמוע" את היריות . האיכרים הכירו את היהודי שהרגו כי הייתה לו שם חנות , והוא מכר בה , לחם וכל מיני דברים" אחרים.
מתוך חשש מההשלכות של מעשה הרצח הזה, האיכרים שהסתירו את משפחתה של אן פשוט " זרקו אותנו החוצה , והיינו ככה בשלג .. הלכנו ובדרך ראינו בית קטן , ופשוט לא הייתה לנו ברירה ונכנסנו פנימה , ושם בחווה היה איכר כל כך עני , לא היה לו לום , לא היו לו פרות , הייתה לו רק אורווה ריקה , אז הוא הרשה לנו להישאר באורווה עד ששחררו אותנו חיילי הצבא האדום"
מקור וקרדיט :
עומר ברטוב , אנטומיה של רצח עם, חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ ,הוצאת עם עובד,2020, עמודים 230-231.
שימוש הוגן לפי סעיף 27א, חוק זכויות היוצרים
0