מרים טאו הייתה בת שתיים עשרה כשנקלטה בבית משפחת דנקו, שכני הוריה משכבר בעיר אוטובוצק. משפחת דנקו הייתה משפחת פועלים מלוכדת ולבבית שבזמן המלחמה עבדה קשה למחייתה.
אם המשפחה , ידוויגה, פגשה את מרים ששוטטה בשוק כדי להשיג מעט מזון . הימים היו ימי סתיו 1942 והיא הסתובבה יחפה ומוזנחת בקור ובגשם.
ידוויגה ריחמה עליה , אספה אותה אל ביתה, האכילה אותה, טיפלה ברגליה הפצועות והציעה לה להישאר אצלם. מרים נשארה אצל משפחת דנקו שהפגינה כלפיה חום, והייתה לבת בית. אך היא לא אכלה לחם חסד.
השאלה אם לשלוח אותה לבית הספר , לא עמדה כלל על הפרק. כל בני המשפחה עבדו קשה למחייתם וכך גם מרים. למרות גילה הצעיר , עבדה מרים כמו אדם מבוגר. מעלות השחר עד מאוחר בלילה. היא טיפלה בבנם הקטן של בעלי הבית , ניקתה את הבית , עזרה להכין את " בימבר" , יי"ש תוצרת בית שהיה לאחד ממקורות הפרנסה של המשפחה. היא גם התמחתה בהברחת התוצרת לוורשה הסמוכה, והיתה נוסעת לבדה ברכבת וסוחבת עמה כדים מלאים במשקה האסור הזה . כשהאפוטרופוסים שלה פתחו בית קפה בוורשה , עבדה בו מרים בתור מלצרית ככל הנדרש.
מקור וקרדיט : נחום בוגנר, בחסדי זרים, הצלת ילדים בזהות שאולה בפולין , יד ושם , 2000. עמוד 65-66
0
