עם הפלישה הגרמנית לפולין התגורר שאול אורן בן ה-10 עם משפחתו בעיירה יאבוז'נו בפולין. עם שילוחם של יהודי העיירה להשמדה באושוויץ הצליחה המשפחה להגיע לעיר סוסנוביץ. עם חיסול גטו סוסנוביץ ב-1943 נשלח שאול בן ה-14 לאושוויץ ומשם למחנה זקסנהאוזן, שם נעשו בגופו ניסויים רפואיים.
שאול שרד את השואה והגיע לצרפת, משם עלה לישראל ב-1968.
"הסתתרנו … מתחת למדרגות, שהגישה אליהן הוסתרה על ידי ארון. שמענו את הצעקות של האס-אס תוך כדי חיפושיהם בכל מקום. הם יצאו וחזרו שוב. כל רגע דומה היה כנצח. נחנקנו בחור הזה, והיינו רעבים. מצאתי חתיכת לחם יבש לגמרי, וכל אחד התאמץ לאכול מעט ממנו. לא ידענו כמה זמן נידרש להחזיק מעמד בחור הזה.
שום דבר אצל האדם – לא השנים, לא נבטי החיים החדשים, לא השינה ולא השכחה – אינו יכול למחוק, לא מראשו ולא מרגשותיו, את האסון שנגלה לעיניו. הסתכלתי בעד האשנב. למה הבטתי ברגע זה?! למה לא שקע מבטי בחושך, בזמן שהאזניים שלי עקבו אחר הדממה?! אבא, שישב לצדי, הרגיש במבוכתי. "מה קרה?" הוא שאל בחרדה. נשארתי דומם ותשוש. הוא הפציר בי, ונאלצתי לדבר. הרחוב היה שומם, כשלפתע ראיתי בעד האשנב את דודתי בלצ'ה ואת התינוקת לאה בידיה, ואס-אס אחד מוביל אותה. היא עברה בהרף עין, ושוב חזר הרחוב לשיממונו."
0
