"הייתי בן 16, הבכור מבין שישה ילדים, כשהגרמנים גירשו אותנו לגטו ברזנו שבפולין. אבא ואני נלקחנו לעבודת כפייה במחנה קוסטופול, ואמא, שנשארה בגטו עם אחיי, הכריחה אותם לברוח. היא נשארה רק עם גולדהל'ה בת החמש והרשל'ה בן השנתיים. גולדהל'ה הייתה ילדה מיוחדת. כשהייתה בת שלוש או ארבע כבר למדה לכתוב. יום אחד, במחנה, הגיע בחור והביא לי נייר חום מקומט. זיהיתי מיד את כתב היד של אחותי הקטנה, שהייתה אז רק בת שש. המכתב הזה הוא העדות האחרונה לחייה. תרגמתי אותו מיידיש. הנה חלקים ממנו:
לכתבה המלאה של שירלי (נחמה) פרקש באתר YNET -XNET
0