חלק ניכר מהמידע שיש ברשותנו על עולמם של הילדים היהודים בתקופת השואה נובע מנקודת מבטם של מבוגרים — בני הזמן שתיעדו את האירועים או הניצולים הילדים שכתבו זיכרונות או מסרו עדויות בבגרותם. בעז כהן, ראש התוכנית ללימודי השואה במכללה האקדמית גלילמערבי, שמחקריו עוסקים בעיקר בהיסטוריוגרפיה, בתיעוד ובזיכרון של השואה פונה במאמר זה לעדויות שנגבו מילדים ניצולים במחנות העקורים בגרמניה מיד לאחר השואה. המאמר ממחיש את מקומה המרכזי של המשפחה בעולמם של הילדים. בתיאוריהם המשפחה היא מקור ביטחון ומפלט ברגעים קשים, וחלק מהתיאורים מתמקדים במאמצי ההורים להצילם, במאבק לשמור על המשפחה יחד כמעט בכל מחיר או בפרידה מההורים ומבני המשפחה. עוד סוגיה הנידונה במאמר היא התמורות בתפקודם המשפחתי של ילדים שלעתים, לנוכח חולשת הוריהם, התגייסו להצלתם ובמקרים אחרים, כאשר נאלצו להמשיך במאבק ההישרדות לאחר האבדן או הניתוק מהוריהם, קיבלו עליהם לשמש הורים לאחיהם הקטנים". למאמר המלא ...
