מרחב המחיה התת קרקעי שיצרנו היה ממש מתחת לחדר השינה של משפחת בק, והיה לא גדול יותר משלושה מטרים רבועים ובגובה של מטר ושליש. כיסוי קרשי העץ של רצפת הפרקט שמעלינו שימש כתקרה שלנו. כאשר התחלנו להתארגן היא היתה מרושתת בדורות של דורות של קורי עכביש. חפרנו מרווחים באדמה לאיחסון הבגדים שלנו .
במשך 18 החודשים שהסתתרנו במחבוא התת קרקעי אצל משפחת בק אסור היה לנו לדבר, אפילו כאשר רק משפחת בק היתה בבית ולא היה צורך בשקט מוחלט.
יכולנו לשמוע את השיחות של משפחת בק . רצפת העץ שמעלינו פעלה כמו לוח שמע, האוסף את גלי הקול ומגביר אותם כלפי מטה אלינו. יכולנו לשמוע כל מילה. יכולנו אפילו לשמוע את הדלקת האור על ידי מתג מעל ראשנו.
משני צידנו במרחק של יותר מעשרה מטרים היו שכנים פולנים ואף פעם לא ידענו אם הם נמצאים בחוץ בחצר שלהם או קרוב לבית משפחת בק. היתה רק דרך אחת בלבד שהיינו בטוחים שלא יגלו אותנו : שקט.
לעתים רחוקות אחרי חצות היינו עולות בשקט למעלה כדי לחפוף את ראשנו. ג'וליה בק הפולניה חפפה את ראשנו בסבון עם מים חמים. מר בק היה מביא לנו את המזון למחבוא התת קרקעי , לפעמים פעם ביום , לפעמים כל כמה ימים . מר בק , הפולקדויטש הנאמן לגרמנים , עבד אצל מפקד הס.ס בעיירה ז'ולקיב. היה לו שם של אנטישמי ולכן לא ניתן היה לחשוד בו . בנו הוא נהג באדיבות ובהתחשבות רבה ודאג לכל מחסורנו, אבל היינו במתח עצום כל הזמן .
בערב חג המולד הזמין אותנו למעלה לאכול אתם את ארוחת חג המולד. כאשר נשמעו לפתע דפיקות בדלת ואחיו של מר בק הגיע לביקור חג מולד במפתיע נמלטנו במהירות אל המסתור התת קרקעי שלנו דואגים וחרדים. מר בק שוב גילה אומץ ולא הסגיר אותנו .
מקור:
Clara's War – Clara Kramer, Stephen Glantz – E-book
1
