הנער יצחק ארד הצליח להימלט מאקציה והתגנב לגטו בעירו שם שובץ לעבודה במחסן תחמושת גרמני . הוא החל להבריח נשק ולעזור בהקמתה של קבוצה מחתרתית בגטו.
"הקצין הגרמני הביא אותנו אל ערימה גדולה של כלי נשק מכל הסוגים וציווה עלינו לנקותם ולמיינם, כל סוג לחוד. נכנס חייל גרמני, הקצין ציווה עליו לשמור עלינו ויצא ממחסן הנשק. התחלנו למיין את הנשק , שלפנו מן הערימה רובים רוסים, פולניים, צ'כיים וליטאיים. רובם לא היו ראויים לשימוש.
את תשומת לבי עורר נשק שלמיטב ידיעתי שום צבא בעולם אינו משתמש בו. זהו רובה הנקרא בפי האיכרים " אוטריזאנקה" ( "קצוץ" או "חתוך" ברוסית) זהו רובה שהקנה והקת שלו קוצצו חלקית , מפני שהרובה הרגיל לא היה שימושי לאיכרים בגלל אורכו. האיכר היה זקוק לנשק שניתן להחביאו מתחת למעיל ואפשר לקחתו לנשף ריקודים בכפר ולשמחות אחרות שבהן שותים לשוכרה, ואפשר אחר כך לירות באוויר ואולי אף להסתייע בו בעת תגרה.
איכרים שמצאו רובים , לאחר נסיגת הצבא הפולני בספטמבר 1939 ונסיגת הצבא האדום ביוני-יולי 1941, חתכו מהם את הקת וחלק מהקנה והפכו אותם ל"אוטריזאנקות". הגרמנים ציוו להחזיר את כל כלי הנשק שבידי האוכלוסייה האזרחית, וביניהם גם את ה"אוטריזאנקות" , שמצאנו בערימות הנשק .
החייל הגרמני שמר עלינו בשבע עיניים . רמזתי לנערים היהודים שעבדו לידי , למשה ולגרשק'ה על נשק ה" אוטוריזאנקה" . המשכנו במיון ומצאנו בערימה עוד כמה כלי נשק מסוג " אוטריזאנקות" , ואת כולם הנחנו ביחד. סידרנו את ערימת הנשק כך שהגרמני, שעמד במרחק מטרים אחדים מאיתנו, לא יכול היה לספור כמה כלים יש מכל סוג, ובעיקר לא לדעת את מספר ה"אוטריזאנקות" .
לאחר שהספקנו למיין חלק גדול מן הערימה נכנס לפתע הקצין הגרמני . רגע עמד לידנו , הסתכל בעבודתנו , אמר מילים אחדות באוזני החייל הגרמני ויצא לחצר. החייל יצא אחריו.
שמעתי את קולותיהם מאחורי הדלת . העפתי מבט מסביב, ראיתי שמלבד חברי לא היה איש במחסן ואמרתי לעצמי- זוהי ההזדמנות. תפסתי את ה"אוטריזאנקה" הראשון שנראה חדש יותר, תקעתי אותו בחגורתי, מתחת לחולצה, ובמהירות לבשתי את מעילי. כל זה נמשך פחות מדקה. וששב החייל הגרמני למחסן , ישבתי בין שני חברי ועבדתי בשקט. החייל הגרמני העיף בנו מבט, אך לא הבחין שקודם ישבתי בלי מעיל וכעת אני לבוש מעיל. ידעתי שאני חייב להמשיך ולעבוד כרגיל ולהתנועע מבלי לעורר חשד . אמנם חששתי שמא בתום עבודתנו ייערך חיפוש על גופנו, ובמקרה כזה לא רק אני אלא גם כל הקבוצה העובדת פה נשלם בחיינו, אבל, בה בעת ידעתי שחייבים אנו לנצל כל הזדמנות להשיג נשק, ומי יודע אם תהיה לי עוד הזדמנות כזאת.
הרובה שמתחת לחגורתי לא הניח לי להתכופף כראוי, והייתי חייב להיזהר מאוד שלא יישמט וייפול. חברי השתדלו להרים חפצים במקומי כדי שלא אצטרך להתכופף . אך גם התכופפתי פעמים אחדות כדי שלא לעורר את חשדו של השומר הגרמני. כך עבדנו עוד שעות אחדות.
בא הערב, הקצין נכנס וציווה עלינו לצאת לחצר, שם כבר עמדו שאר האנשים. הקורפורל הגרמני פקד להיערך בשתי שורות, הייתי בטוח שייערך חיפוש , הרגשתי שהדם אוזל מפני אך התגברתי והעמדתי פנים רגועות , הקצין הגרמני עבר לאורך שתי השורות וסקר אותנו. הצלחתי לשמור על שלוותי. עתה עמד מולנו , אמר שהוא שבע רצון מעבודתנו ורוצה שנעבוד כאן גם מחר. " יש עבודה לחודש שלם" , אמר. " עוד הערב יבקר במשרד היודנראט ויבקש אותנו כעובדים קבועים לכל החודש" . כשסיים אמר הקורפורל הגרמני שהוא וכמה חיילים יבואו כל בוקר להוציא אותנו מהגטו, ובערב יחזירו אותנו .
עמדתי כעל גחלים וציפיתי לפקודה לצעוד. סוף סוף שמענו את הפקודה הזאת . יצאנו לכביש ומשם ישר לעיירה , אל הגטו. שני חיילים גרמנים והקורפורל ליוו אותנו .
הגענו לגטו , ליד השער עמד שוטר ליטאי שתפקידו לחפש אצל הנכנסים מצרכי מזון, אך כשראה שגרמנים מלווים אותנו, הניח לנו לעבור בלי חיפוש.
כשעברתי את שער הגטו , ירדה עלי הרגשת מנצח שחזר משדה הקרב. הייתי הראשון בגטו שיש לו נשק.
בבית סבא הסתרתי את הנשק בין התנור לבין הקיר, מקום שהוא חשוך תמיד. עטפתי את נשק ה"אוטריזאנקה" בשק . הרמתי לוח , אחד משרידי הרצפה, שמתי תחתיו את השק, החזרתי את הלוח למקומו, שמתי עליו שברי רהיטים . יצאתי וסגרתי בשקט את הדלת.
בהמשך החודש , ניצלנו , אני וחברי , כל הזדמנות שהחייל הגרמני יוצא רגע החוצה ממחסן הנשק על מנת לבחור עוד כלי נשק מסוג "אוטריזאנקה" ולהסתיר אותו במעילי החורף שלנו.
כך הברחנו כל החודש נשק וגם כדורים. הרגשתי עצמי בטוח מאוד : אני יכול להילחם בגרמנים. "איני יודע מנין בא הביטחון הזה , הייתי בן 15 וכלל לא ידעתי להשתמש ברובה ומימי לא יריתי. "
הצלחנו להשיג עוד כמה אקדחים ולהתארגן 12 נערים כמחתרת בגטו. התחלנו לתכנן את הבריחה מהגטו ליערות שם היו הפרטיזנים…..
מקור וקרדיט :
יצחק (טולקה) ארד . חורט בזיכרון : לוחם , שורד , מנציח,הוצאת יד ושם וידיעות אחרונות, ספרי חמד , 2016
0
