יהודה בייליס- נער יהודי בגטו קובנה

2701

 

יהודה בייליס (נולד ב-19 בפברואר 1927), יהודי שעבר את השואה כנער בגטו קובנה. פרסם את קורותיו בקובנה לפני הכיבוש הנאצי ולאחריו, בגטו קובנה, במסתור ובמחנה הריכוז דכאו בספר אוטוביוגרפי בשם יודקה, שיצא לאור בשנת 2003 בהוצאת אחוה.

ביוגרפיה

בייליס נולד ב-19 בפברואר 1927 בעיר קובנה שבליטא. אמו חנה נולדה בוורשה בירת פולין. היא למדה רפואת שיניים ועם בואה לקובנה, פתחה בה מרפאת שיניים. אביו אליעזר (בן דודו של מנחם מנדל בייליס) למד רפואה, ובפרוץ מלחמת העצמאות של ליטא (1918– 1920) התנדב לצבא וזכה לעיטור גבורה עקב כך שהגן בגופו על מפקד גדוד ליטאי.

כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, עברה ליטא לידי הרוסים. בייליס היה בן 13 בזמן שנכנס הצבא האדום לליטא, והשליט בה, החל מיוני 1940, משטר סובייטי נוקשה. כתוצאה מהמהפך השלטוני, משפחתו האמידה נאלצה לוותר על כל רכושה, והוריו הפכו להיות עובדי מדינה. בתקופה זו נתקל יהודה לראשונה בחייו בגילויי אנטישמיות בוטים מצד הליטאים ואף בסימני רצח, שתהפוך בשנים מאוחרות יותר כלי שרת של מדיניות "הפתרון הסופי" לבעיית היהודים באירופה. מצד שני, הוא מתאר בספרו כי ילדותו המשיכה להיות באותה עת ילדות רגילה ומאושרת.

ב-22 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את ליטא ובו ביום הותר דמם של היהודים. הגרמנים התחילו מיד בבידוד האוכלוסייה היהודית, כשהליטאים, כולל הפרטיזנים שיתפו עמם פעולה בתהליך כליאת היהודים בגטאות, בפעולות השיטור וכן במעשי הרצח בפורט התשיעי, של עשרות אלפים מיהודי העיר וקבורתם בקברי אחים. בספר מתוארים צעדי ההשפלה, ההגבלות ופעולות הרג שעשו הן הגרמנים והן הליטאים בתקופת התחלת הכיבוש הגרמני. מתוארות הרציחות, בהתחלה של חולי הנפש, הנכים, החולים ואנשים משולי החברה, ולאחר מכן של קבוצות יהודים, הן בפורט השביעי והן בפורט התשיעי.

ב-11 ביולי 1941 התפרסם צו המורה לכל יהודי קובנה, כי עליהם לעבור לגטו שהוקם ברובע ויאמפולה (גטו קובנה שכונה "סלובודקה" ביידיש). בספר מתואר תהליך בחירתו של ד"ר אלחנן אלקס לתפקיד "ראש היהודים" ב"מועצת הזקנים" (אלטסטנראט), מתוארים חיי הנוער שהתרכזו סביב תנועות הנוער.

בספר מופיעה עדות ממקור ראשון על הסלקציה הגדולה ב-28 באוקטובר 1941, שכללה גם את יהודה ומשפחתו שהובלו באותו יום לבורות הירי של הפורט התשיעי. יהודה איבד שם את הוריו האהובים ועל אף שנורה והושלך לבור גם הוא, הצליח לחלץ עצמו פצוע מתוך הבור. מאחר שהיה עדיין נער ולא ידע מה לעשות, התגנב חזרה לגטו ולמד לשרוד, אולם מאחר שהיה לבדו וללא נותן חסות כלשהו נאלץ לברוח, ומצא מחסה בבית איכרים בכפר סמוך בעזרתה של חסידת אומות העולם גניה פרמנסקאיטה (1927 – 1996). בכפר הוא בנה לעצמו מסתור מאולתר מאחורי התנור שבמטבח.

במאי 1943 געגועיו והקושי של המשפחה להסתירו אילצו אותו לחזור לגטו, אולם הוא הצליח לצאת ולהיכנס לצורך מסחר בשוק השחור. תכונה זו משכה את תשומת לבם של אנשי המחתרת, והם השתמשו בו להצלת 22 תינוקות יהודים. בייליס מתאר בספרו כיצד, בסיועו של חסיד אומות העולם, הכומר יעקובאוסקאס סטניסלובס, הצליח להבריח 22 תינוקות יהודים מהגטו למנזר בצד החופשי. על פעולה זו, קיבל יהודה שנים לאחר מכן את "עיטור ההצלה" מידיו של נשיא ליטא.

ביוני 1944 נשלח בייליס למחנה הריכוז דכאו בגרמניה. הוא הצליח לשרוד גם את מחנה העבודה לנדסברג 1 ומחנה קאופרינג 4, שהיו מסונפים למחנה הריכוז דכאו.

בתום המלחמה נותר יהודה בייליס יחיד מכל משפחתו. הוא עלה ארצה באוניית המעפילים אח"י וג'ווד, הצטרף לאצ"ל, השתתף בקרבות מלחמת העצמאות בגדוד 21 של חטיבת כרמלי, נפצע באחד הקרבות והמשיך לשרת בהתנדבות במילואים עד וכולל מלחמת לבנון הראשונה. יהודה עבד בחברת סולל בונה עד צאתו לגמלאות והקים משפחה (יש לו שתי בנות, שלושה נכדים ונין).

ספרו האוטוביוגרפי תורגם לליטאית, לאנגלית ולגרמנית. על בסיס הספר בעברית כתב ביילייס ספר נוסף בליטאית המיועד לבני נוער ליטאים הרחוקים מיהדות ומהשואה, בו ההקדמה ההיסטורית ארוכה יותר, נוספו צילומי תעודות ומסמכים בליטאית והתווספו פרקים על יהדות. בייליס מלווה משלחות נוער לפולין כאיש עדות ומוזמן כל שנה לליטא להופיע בפני תלמידים ולספר את סיפורו.

למידע נוסף

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *