ילדותו של הילד מיכאל ( מייק ) קוקר , מילדי טהרן ומלוחמי הפלמ"ח , בן  10 ערב השואה

350

"נולדתי למשפחה טובה והייתי הקטן מבין שלושה אחים ואחות אחת. גרנו במרכז העיר ז'שוב שבחבל גליציה בפולין, למדתי בבית הספר העממי ע"ש יָחוֹבִיצָ'ה Jachowicza,

בנוסף ללימודים הכלליים למדתי גם אצל רֶבִּי ב"חֵידֶר", למדנו אלפבית, חומש, סידור ועברית לשון הקודש עם תרגום לפולנית והיינו שרים ביידיש, מאד אהבתי ללמוד בחדר.

הייתי תלמיד טוב מאד בכל המקצועות, בכל אספת הורים אימי הייתה שומעת עליי רק שבחים וחוזרת הביתה מאושרת. רק הציון בהתנהגות היה מספיק בקושי, אמא הייתה אומרת שזה מכער את התעודה הנהדרת הזאת. בציון הזה זכיתי מכיוון שגם בכיתה בכל פעם שהרימו יד הגבתי בצורה נמרצת ובמקום ולדעת המורה הייתי צריך לא להגיב אלא להתלונן ולכך לא הסכמתי, אין לי ספק שהייתי מסולק מבית הספר והושארתי רק בזכות הכבוד והמעמד שהיה לאבא. אני שאבתי מכך כוח והמשכתי להתגונן ולהגן על חבריי היהודים במלחמות הרחוב, רחוב השיקוצים מול רחוב היהודים, גם אנחנו חזרנו לא אחת פצועים או נפוחים ממכות ואבנים אבל תמיד בסיום המפלה הייתה בצד שכנגד, והמבוגרים תמיד היו מנסים להפריד כי תמיד חששו שתתפתח קטטה המונית.

מקור וקרדיט

 

 

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *