בדצמבר 1942 נרצחו בני הזוג ברונקה ומוריץ רינג בידי הנאצים. "אינני יודעת דבר על ימיהם האחרונים ואינני מוצאת בתוכי את הכוח לדמיין את מה שהתרחש שם", כתבה בתם נלי בזכרונותיה. "ישנה עצבות גדולה כשאני חושבת על כל הדברים שיכולנו לחלוק, אמי ואני. הייתי רוצה לומר לה כמה אהבתי אותה", הוסיפה.
נלי רינג (לימים שוב) נולדה ב-1926 בעיר צ'שין (טישין), שנמצאת היום בפולין בגבול עם צ'כיה. ב-1939 נלי והוריה נמלטו לעיר קולומיאה באוקראינה. ב-1941, כשהגרמנים הגיעו גם לשם, גורשה המשפחה לגטו.
ב-1942 נלי ואמה נעצרו, והועלו על רכבת למחנה ההשמדה בלז'ץ. אביה הספיק לראותן סגורות בקרונות של בהמות. לבקשת בתו, הוא השליך לעבר הקרון אבן גדולה, שבהמשך שימשה כמה מהנשים הכלואות בו לפריצת החלון. בין הקופצות מהרכבת, אל תוך הלילה, היו גם נלי ואמה.
אמה הצליחה בדרך לא דרך לחזור לקולומיאה, שם התאחדה עם אביה. "הם היו גיבורים. טעות גדולה היא להגדיר כגיבורים רק את אלה שאחזו בנשק. גיבורים היו גם האנשים הרגילים, שנאלצו להיאבק יום יום, שעה שעה", כתבה נלי.
נלי יצאה למסע נדודים, שהחל במעצר בידי מיליצה אוקראינית, ממנו הצליחה לברוח, והגיע עד ביתו של איכר אוקראיני, בן משפחת ז'ילנסקי, שהסתירה אותה, ולימים קיבלה אות חסידי אומות עולם מיד ושם.
את החודשים הבאים העבירה בין בית המשפחה לגומחה באסם שלהם, שם שהתה מרבית שעות היום. איש אחר, בן משפחה מהעדה הקראית, נהג לצאת ולהיכנס לגטו קולומיאה והבריח משם מכתבים ובגדים ששלחו הוריה לנלי, בטרם נרצחו. פריט נוסף ששלחו לה היה תעודה מזוייפת עליה נכתב שמה של נערה פולניה קתולית, יאנקה צ'אבק.
סכנת התגלותה אילצה את נלי לעזוב את מציליה ב-1943. בתום מסע ארוך הגיעה לעיר לבוב, שם אימצה זהות חדשה בהתאם לתיעוד המזויף. משם התגנבה למשלוח של פולנים למחנה עבודה, ושרדה את שארית המלחמה בעבודה אצל איכרים באוסטריה.
עם תום המלחמה פגשה חייל מארץ ישראלי, ששירת בצבא הבריטי, אשר סייע לה ולניצולי שואה אחרים לעבור את הגבול לאיטליה, שם הגיעה למחנה פליטים. באוקטובר 1945 עלתה על הסירה "פטר ב", שעגנה לבסוף לחוף שפיים. על סיפונה היה גם בעלה לעתיד, ניצול השואה והפרטיזן בורקה (ברוך) שוב.
במלחמת העצמאות שירתה בחיל האוויר. בהמשך למדה חייטות ותפרה בגדים עבור תופרת העילית לולה בר, שניהלה בתל אביב את בית האופנה הקרוי על שמה. בעלה עבד באל על ומילא שורת תפקידים בכירים בהם חבר הנהלת "יד ושם" ויו"ר ארגון הפרטיזנים. לצדו, היא הותירה את שני בניהם הטייסים, שמונה נכדים ושתי נינות.
מקור וקרדיט : עופר אדרת , עיתון "הארץ" , 26 בינואר 2017
0