סיפורה של חנה- אנולציה, ילדה פעוטה מסתתרת בבונקר

1866

hanna-silasi

"עם הגיע השמועות על החיסול הקרב, הוחלט על ידי מספר קטן של משפחות אמידות מהעיר על בניית בונקר תת קרקעי כאמצעי אחרון של הצלה. הבונקר נבנה מתחת לביתו של הרמן שוורץ, בעל בית חרושת לנרות. הבית היה בקצה הדרומי המרוחק של העיר. מתכנן הבונקר היה אהרון שפירו, נגר, גאון שהוא ומשפחתו לא שרדו את השואה".

"מנהל בית החרושת, קרצ'מרק, (שמונה ע"י הגרמנים), שמר על קשר עם משפ' שוורץ. הוא סיכם עם אחד מעובדי בית החרושת, בשם איוון, לעבור לגור בבית שוורץ ומאוחר יותר להחביא במחבוא התת קרקעי יהודים עבור כסף. איוון הפך לאחת הדמויות הבולטות והשנויות במחלוקת בסיפור".

"מתקופה זו אני זוכרת הבזק נוסף בו אני ואימי שוכבות בחריץ ליד המים, להתקרר מעט, מחובקות ואני פוחדת לטבוע. באחד מהימים, לאחר שהפעמון צלצל צלצול אזהרה, אמי חלמה שגילו אותנו, ולכן החליטה להציל אותי ויהי מה. היא יצרה קשר עם דוד טולק, שהבריח אותי מהבונקר בשק תפוחי אדמה לכפר אוקראיני קטן.בכפר הוצגתי בתור ילדה פולניה מוורשה המופצצת, שהוריה שלחו אותה לכפר להבראה. שמי שונה מאנולציה, למילציה שהיה שם פולני מובהק. באותה עת הייתי בת שלוש וחצי ואת השפה המקומית,האוקראינית, לא הכרתי ולמדתי בזמן שהותי שם."

לתיעוד המלא באתר הקשר הרב-דורי

מקור וקרדיט

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *