נולדתי בעיר תוניס בשנת 1936 . התגוררנו בעיר עד תחילת המלחמה. היהודים כל הזמן היו מקבלים מכות בראש מהגויים . אבי התחבא מהגרמנים מתחת למדרגות הבניין , ואכל וישן שם. בזמן אזעקה הוא הגיע והעיר אותנו, ספר אותנו ובדק שאנחנו בסדר. הגברים היהודים נלקחו לעבודות, אך מי שהיה פצוע השתחרר , ואנשים התחילו לפצוע את עצמם כדי להתחמק מהעבודות. לא יכולנו ללכת לשום מקום, ענדנו טלאי צהוב. אוכל כמעט ולא היה. אמי ודודתי התחפשו לערביות והלכו לחפש אוכל ואני הצטרפתי אליהן. בלחם שקיבלנו היה חצץ. לא היה בטחון, רק תפילות. ערבי בשם לערוסי הגניב לנו לחם, שהיה כמו זהב, וסיפר לנו איפה נמצאים הגרמנים.
