עליזה לנדאו נולדה בלודג' שבפולין והייתה בת שנה כשפרצה המלחמה. "היינו קודם בגטו, הצלחנו לברוח והתחבאנו עם כל המשפחה אצל איכרים פולנים", היא מספרת. "ימים ספורים לפני תום המלחמה, לפני כניסת הרוסים, הגרמנים גילו אותנו. אמא יצאה כמה ימים לפני כן לחפש מזון ולא חזרה. אחי כבר מת כמה שעות קודם לכן מרעב, ואבא החזיק אותו על הידיים. החזקתי חזק את הרגל של אבא. הגרמנים ירו באבא, ואני נפלתי איתו לתוך הבור. מהמשפחה הגרעינית הייתי היחידה שנשארה בחיים. אומצתי על ידי משפחה של איכרים פולנים ללא ילדים, וב־1947 עליתי ארצה. הכאב מלווה אותי כל חיי. הקמתי פה משפחה, נולדו לי ילדים, נכדים, הייתי גננת, חינכתי דורות של ילדים,
ראו גם :
עליזה לנדאו שרדה את השואה בגטו לודז' ולאחר מכן בבריחה ובהסתתרות במשך כארבע שנים ביערות ובכפרים בפולין. אחיה נפטר ביער מרעב. עליזה ואביה נתפסו על ידי גרמנים ונורו. האב נהרג אך עליזה בת השש שרדה. בלילה זחלה מהבור וברחה לכפר סמוך. בכפר טיפלו בה איכרים עד השחרור. אמה של עליזה שרדה ומצאה את עליזה, והשתיים עלו לארץ ישראל.
עליזה נישאה ליוסי לנדאו ונולדו להם שלושה ילדים ושבעה נכדים. עליזה היא אשת עדות, ומלווה משלחות רבות של צבא ובתי ספר במסעותיהן לפולין.
עליזה לנדאו נולדה בשנת 1938 בשם גיזלה דורותה גולדמן, למשפחה חילונית שומרת מסורת. היא גרה עם הוריה מלך ורות-רייזל'ה גולדמן ואחיה הגדול רישק ברודה פביאניצקה, פרבר בדרום העיר לודז' שבפולין. האב היה סוחר במקצועו, בעל חנות לחומרי בניין ותחנת דלק, והאם למדה סיעוד והיתה אחות.
עם כיבוש פולין על ידי הגרמנים הסתתר האב אצל חברים נוצרים בכפר באזור לודז'. כשהגיעו הגרמנים אל בית המשפחה, שאלו את האם היכן האב. הם ביקשו שהאב יפעיל עבורם את החנות ותחנת הדלק. האם טענה שהאב נעלם. בתגובה פוצצו הגרמנים את החנות ואת תחנת הדלק.
עליזה, אמה ואחיה נכלאו בגטו לודז'. האם קיבלה אישור לעבוד מחוץ לגטו. ביציאותיה מהגטו הצליחה להיפגש עם האב. היא תכננה לברוח מהגטו עם עליזה ורישק, ולהצטרף אליו.
לילה אפל אחד אמא עוטפת את אחי ואותי בשמיכת פוך, קושרת בחבלים ויוצאת למקום שקבעו מראש, ליד הגדר. בצד השני של הגדר נמצאים חברים פולנים של אבא שלי ובעזרת סולם קטן זורקים אותנו מעבר לגדר. תופסים אותנו החברים של אבא ומביאים אותנו למקום המסתור של אבא. למחרת אמא שלי שוב כאילו יוצאת לעבודה, ומצטרפת אלינו, וכך אנחנו עוזבים את הגטו.
0
