מרק הרמן, ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, הלך לעולמו בגיל 92. הוא איבד את כל משפחתו בשואה, אך הצליח להימלט ונלחם בשורות הפרטיזנים באיטליה. אחרי הקמת המדינה הוא הספיק להצטרף לקרבות מלחמת העצמאות בנגב. "הוא אחרון ניצולי השואה שהקימו את הקיבוץ", ספדו לו חבריו…
בקיבוץ לוחמי הגטאות שבגליל המערבי הלך אמש (שני) לעולמו מרק הרמן, ממייסדי הקיבוץ. בן 92 היה במותו. כשהיה נער במלחמת העולם השנייה, איבד הרמן את כל משפחתו ונלחם בשורות הפרטיזנים. לאחר המלחמה, הוא הגיע לישראל באוגוסט 1948, נלחם בשורות הפלמ"ח והיה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות.
מרק הרמן נולד ב-1927 בעיר לבוב שבפולין. בעדותו ששמורה במוזיאון בית לוחמי הגטאות, סיפר כי משפחתו התגוררה בבית עתיק יומין. אביו עבד ככובען בעסק שהוקם בבית המשפחה והם חיו בדלות. "אני זוכר בחריפות את אווירת המחסור שהיתה בבית. ארוחה מבושלת לא היתה דבר קבוע", סיפר.
עם הכיבוש הגרמני וסגירת היהודים בתוך גטו, ברח הרמן לצד הפולני של העיר, שם ליקט מזון משאריות המזון של החיילים האיטלקיים ששהו בעיר. בסוף אביב 1943 החזירה איטליה את חייליה מפולין. והרמן, שהיה אז נער בן 16, החליט להצטרף לחיילים האיטלקים שהחלו לשוב לארצם. הפלוגה שלידה חי יצאה במפתיע והוא הגיע לפלוגה אחרת וסיפר כי היה אמור לצאת עם הפלוגה שהסתלקה. "נתתי יד לחייל איטלקי ובצורה זאת הגעתי לקרונות", סיפר.
אולם בהגיעם לאיטליה, אחרי נסיעה שארכה כמה ימים, נשבו בידי הצבא הגרמני שכבש את צפון איטליה לאחר כניעתה לכוחות הברית ביולי 1943. החיילים, כשהרמן יחד אתם, הועלו על רכבות בדרך לגרמניה. "להגיע לגרמניה היה שווה בעיני למוות. הכנתי תכנית בריחה", העיד.
בסיועם של כמה מהחיילים האיטלקים הצליח הרמן לקפוץ מהרכבת ולהימלט. הרבה חיילים איטלקים שהבינו כי כבר לא יוכלו להשתמש בכספם, נתנו לו אותו. אחד מהחיילים ששמו היה ג'ובאני פרדו, צייד אותו במכתב לשאותו ביקש שיעביר להוריו שהתגוררו בבקניסקיו שבמערב איטליה. "קבלו אליכם את מרק כאילו היה בנכם", הוא כתב.
מרק הרמן הצליח להגיע לביתם של בני הזוג פרדו, שקראו בדמעות את המכתב מבנם. המשפחה שיכנה את מרק בביתם והוא זכר משם ימים נהדרים. "המרפסת שלי היתה עטופה במטפס של זמורות גפן שבאותה תקופה הניבו פרי", סיפר על אודות התקופה.
0