פתאום נהייתי ז'יד"

פתאום נהייתי ז'יד". ניצול השואה שנפל בשבי הירדני מת בגיל 93

פסח אנדרמן גדל בגליציה ושרד חיים בגטו ואלימות של אוקראינים מקומיים. במלחמת העצמאות נשלח לגוש עציון. לימים הפך לתעשיין בתחום הברזל.

רס"ן פסח אנדרמן ז"ל לחם במרבית מלחמות ישראל .

כשפסח אנדרמן היה בן שש והתחיל ללכת לבית הספר בעיר הולדתו בוצ'אץ' שבגליציה, הוא נתקל לראשונה באנטישמיות. רוב התלמידים בכיתה היו אוקראינים ופולנים. "מיד הם נתנו לי לחוש שאינני רצוי בחברתם. פתאום נהייתי 'ז'יד' ושמעתי לראשונה את הביטוי 'יהודים, לכו לפלסטינה!'", הוא תיאר בזיכרונותיו. "בגמר הלימודים היו הילדים מחכים לי בחוץ וממטירים עלי מבול של אבנים".

הוא נולד ב–1929 להוריו, דוד ומלכה. האב, סוחר תבואה, מת ממחלה כשפסח היה בן ארבע, ואמו נותרה לגדל את הילדים לבדה.

המצב החמיר ב–1941, כשהעיר, שמאז 1939 היתה תחת כיבוש רוסי, נכבשה בידי הגרמנים. "הרוסים לא גילו שום התנגדות. התפלאנו מאוד על כך, כי בבית הספר למדנו על החיילים הגיבורים של הצבא האדום. כעת כל שראינו היה חיילים עלובי נפש שנסים על נפשם ואינם מגלים שום סימן לכך שהם מוכנים להילחם", הוא סיפר.

תחת הכיבוש הגרמני אוקראינים הגבירו את ההצקות ליהודים. "הימים הקשים ביותר היו ימי ראשון, כי אז אוקראינים צעירים רבים באו העירה לכנסייה, השתתפו במיסה והשתכרו", הוא סיפר. "כל יום ראשון אחר הצהריים, בהתאם לתרגולת קבועה, היינו סוגרים את התריסים ולעת ערב מכבים את האורות בחזית הבית. האוקראינים היו הולכים חבורות חבורות, כולם שיכורים, צועדים שלובי זרוע כשהם שרים בקולי קולות שירים אוקראיניים ומשתוללים ברחובות. פעמים רבות הם היו משליכים אבנים אל בתי היהודים ושוברים את השמשות". אחיו ברח לרוסיה, התגייס לצבא האדום ונפל בלחימה נגד הגרמנים.

בהמשך גורש אנדרמן עם אמו ואחותו לגטו. יחידות אוקראיניות סייעו לגרמנים בכך. התחנה הבאה שלו היתה מחנה עבודה. "מנהל העבודה היה אוקראיני מרושע שהיה רוצח בדם קר", הוא סיפר. אמו מתה מטיפוס, ופסח ואחיו נותרו יתומים. יום אחד הופיעו במחנה אוקראינים רכובים על סוסים "והתחילו להרוג על ימין ועל שמאל", כדבריו. פסח ואחותו נמלטו לשדה סמוך ומצאו מסתור אצל איכרים טובי לב, אך האוקראינים דלקו אחריהם. יום אחד שמע נקישות של פרסות סוס שהתקרבו אליו. כשהסתובב ראה שוטר אוקראיני, "שנודע לשמצה כרוצח אכזרי", הוא סיפר. "הוא הפיל אותי והתחיל להכות אותי בכל כוחו עם קת הרובה. הוא הרים את הרובה וכיוון אותו לראשי".

אשה מקומית נחלצה לעזרתו, וסייעה לו להימלט ברגע האחרון. "התחלתי לרוץ בעוד השוטר מתעשת ויורה לעברי. רצתי בזיגזג, שומע שריקות כדורים שעוברים לצדי ראשי", סיפר. אוקראינים המשיכו לרדוף אותו. "לפתע יצאה חבורה של בחורים אוקראינים. מיד כאשר גילו אותנו, התחילו לרוץ אחרינו עד שתפסו אותנו והתחילו להתווכח ביניהם כיצד יחלקו את הפרס שמקבלים עבור כל יהודי שמוסגר. הם חבטו בנו והיכו אותנו בפראות". אבל גם מהם הוא הצליח להימלט.

בפעם אחרת, סיפר, "קבוצה של אוקראינים צעירים עטה עלי… והתחילו להרביץ לי מכות רצח, כשהם צוחקים, ותיכננו בקול כיצד להרוג אותי". בהמשך הם השכיבו אותו, הניחו ליד ראשו כדור רובה, ופוצצו אותו. "רבצתי ללא הכרה בתוך שלולית דם גדולה. כשהפורעים חשבו שאני כבר מת, הלכו לדרכם. לאחר כשעה התעוררתי. המצח היה מכוסה כולו בדם", הוא כתב. "קשה לתאר במלים את ההרגשה הזו של חוסר אונים מוחלט. אתה מסתכל לשמים ומחפש שם את אלוהים שיעזור לך, כי מבן תמותה לא באה ישועה, אבל אלוהים לא שומע, לא רואה, אינו עושה דבר".

כשהמלחמה נגמרה היה כבן 15. הוא עלה לארץ, למד ב"מקווה ישראל" ונשלח לקיבוץ משואות יצחק בגוש עציון. במלחמת העצמאות נשלח לחפש אחר שיירת הל"ה, שהיתה בדרכה לגוש אך נפלה בקרב. במאי 1948 הוא היה בין המגינים על הגוש, עד נפילתו. "עברתי רדיפות וסכנות כה רבות בחיים ונאבקתי לשרוד, אולם משמעות מיוחדת נתתי ללחימה בגוש. פה ידעתי שאני נלחם למען מטרה קדושה… עבר בעיני רוחי המשפט הבא שהאמנתי בו בכל לבי: טוב למות בעד ארצנו". פסח נפל בשבי הירדני ובתום שנה שוחרר. בהמשך היה תעשיין בתחום הברזל.

הוא נפטר בחודש מאי, והותיר אחריו משפחה.

מקור וקרדיט : עופר אדרת

ראו גם:

כך שרדתי: ניצול השואה שנלקח בשבי הירדני – Ynet

פסח אנדרמן – סגול הוצאה לאור

 

 

 

0