קורותיו של אמנון רונן ילד יהודי בן 11 מעיירה הונגרית

2200
"אחרי כ-5 ימים הגענו לאוסטריה  – למחנה מעבר בעיר  STRASHOFומשם חולקו האנשים. חלקם לעבודות חקלאיות וחלקם לעבודות במפעלים. אנחנו נלקחנו לוינה ושוכנו בבית-ספר ברובע ה-21 של העיר. (בשנה האחרונה של המלחמה ילדי תיכון כבר לא למדו, גם הם גויסו למאמץ המלחמתי, כך שבית הספר היה ריק.)
בתחילה הועסקנו במפעל לייצור בלוקים ששכן במקום די מרוחק, כל יום נסענו ברכבת לעבודה בליווי שומר לא חמוש. אנחנו הילדים מילאנו את המריצות בחצץ והמבוגרים יותר הובילו את המריצות למכונות שעשו את הבלוקים.
כעבור מספר חודשים נגמרה העבודה במפעל והפכנו להיות עובדי העירייה, עיקר העבודה היה פינוי ההריסות מהרחובות אחרי הפצצות בעלות-הברית. בעבודה הזאת מצאנו מדי פעם דברי מזון וביגוד מהדירות שנהרסו וננטשו על-ידי התושבים. גם פה השמירה הייתה לא חמושה, מנהל העבודה מטעם העירייה נסע אתנו כל יום בחשמלית ובאוטובוסים למקומות העבודה. אנחנו כמובן לבשנו בגדים עם הטלאי הצהוב, אך יכולנו גם קצת להסתובב חופשי בעיר".
 
2

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *