בית הילדים האבודים

367

מתן אורן

פריז, 1942, בניין מגורים ברובע העשירי ¬ במצוד של המשטרה הצרפתית נלקחים עשרות יהודים, ובהם גם הוריה של אודט קוז’וך, אז בת 12 • איתה נותרו ילדים נוספים, מחכים לשווא להוריהם • 70 שנה אחרי, התחקתה הבמאית רות זילברמן בסרטה “רחוב סן־מור” אחר קורות הבניין

מבצע “רוח אביב” (Vent Printanier). זה היה שמו הפסטורלי של המצוד שנערך אחר יהודי פריז וסביבתה, ב־16 ביולי 1942, בארבע לפנות בוקר. בצֵיד־אדם זה – מבצע המעצרים הגדול ביותר בצרפת בימי המלחמה – השתתפו כ־4,500 שוטרים צרפתים. חיילים גרמנים לא השתתפו בו כלל.

“היות שהיו שמועות על המצוד, הסתתרו אבי ואחי הבכור בחדר צמוד לדירה שלנו”, מספרת אודט קוז’וך, 87, שהיתה בת 12 באותו יום. “בשש בבוקר דפקו בדלת שני שוטרים צרפתים. הם נכנסו לדירה עם רשימת הדיירים הזרים בבניין. ‘איפה אבא?’ הם שאלו, ‘אבא לא בבית’, ענינו. השוטרים לקחו את אמי ואחותי, תחילה לאצטדיון הגדול (‘אצטדיון החורף’, Velodrome d’Hiver; מ”א], שכבר לא קיים, ואז למחנה הריכוז דראנסי. אחותי הגדולה, סימון, היתה כבר נשואה ללא־יהודי וזה מה שהציל את חייה”.

דירתה של אודט, הוריה ואחיה שכנה בקומה הראשונה של בניין גדול בן שש קומות ברובע העשירי בפריז, ברחוב סן־מור (Saint Maur 209) – בניין שסביבו וסביב קורות דייריו יצרה הבמאית רות זילברמן את סרטה, “רחוב סן־מור, פריז, הרובע העשירי – השכנים”,

סיפור מתחת לאבן

בבניין התגוררו ב־1942 כ־300 דיירים, 100 מתוכם יהודים. 52 מתוך הדיירים היהודים של הבניין נעצרו וגורשו למזרח. בין הנותרים היו לא מעט ילדים, כמה מהם פעוטות, כמה מהם מבוגרים קצת יותר. הם נותרו מאחור ללא הוריהם. כמה מהם, כמו אודט, עם כמה מבני משפחתם. מקצתם, לבד לגמרי.

נטושים מאחור הם נמסרו למשפחות אומנה, הסתתרו בדירות מסתור ובחוות מחוץ לעיר, התגלגלו ממקום למקום עד סוף המלחמה, מחכים לשווא לשובם של הוריהם.

זילברמן (46), קולנוענית וסופרת תושבת פריז, ערכה מחקר מקיף עוד בטרם החלה לצלם.

 לכתבה המלאה

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *