בית הילדים היהודים באוסלו

24

בית הילדים היהודים באוסלו הוקם בשנת 1939 בחסות חברים מקבוצה שנקראה בשם – נָּאנְּסֶן יֱּלְפּ (Nansen Hjelp). זה היה ארגון נורווגי שלחם למען זכויות האדם והחברה. המייסד היה אוד ננסן בנו של זוכה פרס נובל פריטיוף ננסן. מטרת הארגון הייתה לספק מקלט בטוח לילדים יהודים מפני רדיפות הנאצים בזמן השואה.

בית הילדים

בשנות ה-30 של המאה ה-20 התקיימה בנורווגיה מדניות הגירה חמורה ולא כל מי שנכנס למדינה קיבל אשרה לישיבת קבע. למרות הגבלות אלו הגיעו למדינה, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כ-500 יהודים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה ביניהם הייתה קבוצה של 21 ילדים מווינה, בגילים שבין שבע לשמונה שנים. בתקופה הראשונה שהתה קבוצה זו בבית ספר יהודי בעיר בֶּרוּם (Bærum) שבמחוז אקרסהוס בנורווגיה.

עם חלוף הזמן, נשאלו הורי הילדים האם ברצונם להמשיך את שהות ילדיהם במקום. שישה זוגות הורים הביעו את רצונם לקבל את ילדיהם בחזרה. הילדים שנשארו בנורווגיה פוזרו תחילה בין משפחות אומנות יהודיות באוסלו. בשנת 1938 נאספו הילדים מבתי האומנה, והקבוצה התמקמה בדירה שכורה ברחוב אִינְדוּסְטְרִיגוֹטֶּן (Industrigaten) באוסלו. בשנת 1940 עברו הילדים לדירה ברחוב Holbergsgt. 21 בקומה שלישית, המקום נקרא בשם בית הילדים היהודים. הדירה שבה הם התגוררו נקנתה בכספי הקהילה היהודית שבעיר. מנהלת בית הילדים הייתה, נינה אוסוואלד שגויסה על ידי הפסיכיאטרית הנורווגית קרוליין (ניק) וואל, עזרה על ידן גם סִּיגְרִיד הֵּלִיֵסֶן לוּנד (Sigrid Helliesen Lund) שהייתה אף היא פעילה בנָּאנְּסֶן יֱּלְפּ (Nansen Hjelp).

נינה אוסוואלד מורה לחינוך בגיל הרך, שימשה לילדים אלה גם כמורה וגם כאם מסורה ואוהבת. לימים כאשר בגרו הילדים נתנו חלק מהם לילדיהם את השם נינה לזכרה.

בתחילת התקופה שהו בדירת הקבע רק ילדים שהובאו מוינה לאחר שנכנסו לדירתם, נוספו עוד שני בנים יהודים מצ'כוסלובקיה.

בנובמבר שנת 1942 הכריזו הנאצים על מעצר וגירוש של כל יהדות נורווגיה, באותה עת היו בבית הילדים היהודים תשעה בנים וחמש בנות, צוות העובדים היה מורכב כולו מחברים בתנועות ההתנגדות לכיבוש הנאצי. בשיתוף פעולה של כולם, הצליחה סִּיגְרִיד הֵּלִיֵסֶן לוּנְּד (Sigrid Helliesen Lund) לתכנן ולבצע פעולה חילוץ מסוכנת ומסובכת וכל הילדים הגיעו בסופו של דבר לשוודיה.

בבוקר ה-26 בנובמבר שנת 1942 הוברחו כל הילדים מדירתם דרך המדרגות האחוריות של הבניין כיון שבקומה שנייה של בניין זה גרה אישה ששיתפה פעולה עם הכיבוש הנאצי. הילדים הועברו לרובע אוּלֶרְן (Ullern) שבאוסלו, לביתה של יֶרְדָּה טָנְבֶּרְג (Gerda Tanberg), שהייתה ידידה של ניק וואל. הסידורים להמשך מסע הבריחה נמשכו כשבוע, ובמשך כל אותו זמן הם שהו בבית זה. לצורך העברת הילדים גויס נהג מונית בשם מרטין סולוואנג שערך מספר הסעות כדי להעביר את כל הילדים לאִילְוֶורוּם (Elverum) בקרבת הגבול, שם פגש בהם חוואי בשם אוֹלָּה רָאוּקֶן (Ola Rauken) ששכן את הילדים בחוותו. לאחר מכן צעדו הילדים בהדרכתו של יֶרְדָּה טָנְבֶּרְג (Gerda Tanberg) שבעה עשר קילומטרים עד שהגיעו לגבול שוודיה. שם קידם את פניהם אוֹלָּה בְּרֵיְסְיֶבֶּרְגֶט (Ola Breisjøberget) והביא אותם עד לאלינגסאס ליד העיר גטבורג. במקום זה הם התגוררו עד תום המלחמה.

חסידי אומות העולם

מבין אלו שהשתתפו במבצע חילוץ זה שבעה זכו בשנת 2006 בתואר חסיד אומות העולם מטעם יד ושם.

קרוליין (ניק) וואל – דר' ואהל ארגנה את תהליך הבריחה בהסתמכה על רשת של חברים ואנשי משפחה.

נִינַה הָּסְווֹלְד (Nina Hasvold) – הייתה המנהלת של המוסד ושימשה גם כמורה לילדים.

יֶרְדָּה טָנְבֶּרְג (Gerda Tanberg) – החביאה את הילדים בקומה השנייה של דירתה ב- .Ullern

מרטין סולוואנג – נהג המונית שהעביר את הילדים במכוניתו עד לקרבת הגבול השוודי.

אוֹלָּה רָאוּקֶן (Ola Rauken) – מדריך גבול (גְרֶנְסֶלּוּס grenselos), שאכסן את הילדים בחוותו והוביל אותם לאורך שבעה עשר קילומטרים עד לגבול השוודי.

אוֹלָּה בְּרֵיְסְיֶבֶּרְגֶט (Ola Breisjøberget) – קבל את הילדים בצד השוודי של הגבול והוביל אותם למקום הבטחים.

סִּיגְרִיד הֵּלִיֵסֶן לוּנְּד (Sigrid Helliesen Lund) – (בנורווגית) חברה בארגון המחתרת הנורווגית, תכננה את בריחת הילדים והקדישה עצמה להצלת חייהם.

מקור המידע : ויקיפדיה בעברית

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *