בעקבות הילדים ששרדו את השואה – שידורי ה-BBC שניסו לאתר את קרוביהם

339

סיכום מאנגלית ועריכה : צפרית גרינברג , עורכת משותפת , מיזם התיעוד המקוון , ילדים בשואה

 לאחר מלחמת העולם השנייה, ניסה ה-BBC (שירות השידור הבריטי) למצוא קרובי משפחה של ילדים ששרדו את השואה. במשך שבעים שנה התחקה אלכס לסט אחרי כמה מהילדים האלה כדי לגלות מה עלה בגורלם. הכל החל כששמע הקלטה נדירה של שידור ישן ברדיו. השדרן הקריא שמות של שנים עשר ילדים ומידע על סבלם במהלך המלחמה, וביקש שאם יש בין המאזינים קרובים של הילדים הללו או שהם מכירים קרובים אלו, שיפנו אליהם.  השידור שודר ב-BBC ב-5 באוגוסט 1946 והוא היחיד מבין חמישה משדרים בנושא ששרדו בארכיוני ה-BBC. כשאלכס לסט שמע את ההקלטה הוא רצה לדעת מה קרה לשנים עשר הילדים האלה. האם הם מצאו את מי שהם חיפשו? האם בכלל מצאו מישהו? בסוף הוא איתר ארבעה מהילדים הללו.

במאי 1945, ג'ייקוב ברסלר כמעט גווע למוות. הוא היה נעול ברכבת בקר מלאה באסירי מחנות ריכוז ליד מינכן בגרמניה. רבים מהאסירים כבר מתו. עם התקדמות כוחות בעלות הברית החלו הנאצים להעביר את האסירים מהמחנות לתוך גרמניה. כך התגלגלה הרכבת בדרכים שבועיים ללא מזון ומים לאסירים. כשג'ייקוב שוחרר הוא שקל 27 ק"ג.

בערך באותה העת, מאות קילומטרים צפונה, במחנה הריכוז ברגן בלזן, פלה כץ בת ה-12 ואחותה חנה בת ה-14 ניסו נואשות לעזור לאימן לחיות. ממשפחה בת עשר נפשות מלודז' שבפולין נותרו רק שלושתן. ודווקא כאשר המחנה שוחרר על ידי הצבא הבריטי חלתה אימן בטיפוס ונפטרה בבלזן ב-15 למאי 1945.

ובמחנה הריכוז טרזיינשטט בצ'כוסלובקיה נותרו לבד סאלה לנדוביץ' ושתי אחיותיה הקטנות, רג'ינה ורות, אף הן מלודז'. כשהגיעו הסובייטים ושחררו את המחנה רצו כולם לטנקים כדי לקבל לחם שחילקו החיילים. ילד יהודי גרמני נוסף, גונטר וולף בן 16, היה גם הוא באותו יום בטרזינשטט וצפה בסובייטים מגיעים. "אני זוכר כשראיתי את הרוסים לראשונה. הם שרו וזרקו אלינו אוכל. הם לא ראו אנשים כל כך מורעבים," סיפר. גם גונטר נשאר לבד. הוא איבד את שני הוריו באושוויץ. הוא שרד כמה מחנות ריכוז וצעדות מוות לפני שהגיע לטרזינשטט. בזמן שאסירים אחרים קרסו ונורו על ידי האס אס, הוא המשיך לדקלם שיר שלמד בבית הספר בגרמניה לפני המלחמה: "לא משנה עד כמה קשה החורף עם סערות, שלג וקרח, גם האביב יגיע". זה הפך למנטרה שלו והחזיק אותו בחיים.

גונטר, סאלה, פלה ויעקב נותרו ללא הורים, ללא בתים, וכולם כמעט ומתו. לאחר המלחמה הם הועברו למחנות עקורים ברחבי אירופה. סאלה ואחיותיה נלקחו מצ'כוסלובקיה למחנה העקורים לנדסברג בבוואריה. גם ג'ייקוב ברסלר הגיע לשם. כשהילדים התאוששו, המחשבה הראשונה שלהם הייתה להתחיל לחפש את משפחותיהם הנעדרות. "בלנדסברג היה לוח מודעות, ובכל יום היו עליו מודעות של אנשים שחיפשו קרובים. לא מצאתי אף אחד", סיפר ג'ייקוב. הוא נולד בעיירה קטנה בפולין ומשפחתו מנתה שמונה נפשות. הוא נשאר עם אחיו יוזף בגטו לודז' ובמחנות הריכוז אושוויץ וקאופרינג. ואז בסוף 1944 הם הופרדו ואחיו לא שרד. בתום המלחמה, הוא היה היחיד ממשפחתו שנותר בחיים.

גם גונטר וולף החל לחפש. הוא התאושש ממחלת הטיפוס והחליט להגיע לכפר בגרמניה בה נולדה אמו. זו הייתה נקודת המפגש המוסכמת אם מישהו מהמשפחה ישרוד. הוא הגיע לשם וחיכה חודשיים, אבל אף אחד לא הגיע. בכפר פגש חייל בריטי ששמע את סיפורו והחליט להפגיש אותו עם שליחה של האו"ם – רג'ין אורפינגר-קרלין, שהצליחה לשלוח אותו עם ילדים נוספים  מבלזן לבריטניה. כאשר הגיע לבריטניה הוא פגש בן דוד של אביו על הרציף של תחנת ווטרלו. "הוא נראה יותר אנגלי מהאנגלים, עם כובע באולינג ומטרייה. אמרתי 'הדוד תיאו!' והוא אמר 'כאן לא מדברים גרמנית, רק אנגלית!'…הוא גר בגולדרס גרין. הלכתי לבית שלו, והדבר הראשון שאני זוכר הוא שהוא נעל כל ארון בבית כשהייתי שם".  גונטר החליט לא להישאר בבריטניה. אחרי שנתיים יצר קשר עם קרובי משפחה בניו יורק ודרכם קיבל אשרה לנסוע לארה"ב. למרות שקרוביו האמריקאים היו אנשים אמידים, גם הם לא נהגו כלפיו ברוחב לב, ובמהרה הוא עזב את ביתם.

סאלה לנדוביץ' ואחיותיה, רות ורג'ינה, יצרו קשר עם קרוב משפחה שחיפשו בלונדון – רופא בבית חולים. אבל לאכזבתן הקרוב כתב להן שעליהן לדאוג לעצמן ולעמוד על רגליהן. סאלה כתבה לו בחזרה שאל לו לדאוג, הן לא תבואנה אליו והן תסתדרנה בכוחות עצמן.  מהסיפורים עולה שרוב הילדים נאלצו להחליט לבדם מה יעשו ולדאוג לעתידם. סאלה נישאה לחבר ניצול שואה במחנה העקורים לנדסברג. אחותה רות התחתנה גם כן, והם קיבלו אשרות להגיע לארה"ב. האחות רג'ינה הצטרפה אליהם מספר חודשים לאחר מכן.

לאחר מות אימן בבלזן נשלחו פלה כץ ואחותה חנה למרכז ילדים יהודי במחנה העקורים ציילסהיים ליד פרנקפורט. פלה החליטה שהיא רוצה לנסוע לארץ ישראל. בשנת 1946 הן היו חלק מקבוצה של אלפי ילדים יהודים שקיבלה רשות ממשלת בריטניה לנסוע לארץ ישראל. הן הגיעו לקיבוץ ושם ניתן לפלה שם עברי חדש – ציפורה. ואז יום אחד, מישהו בא לחפש אותן. "…פתאום ראיתי מרחוק שני בנים, הם התקרבו ואז ראיתי שאחד מהם הוא אחי, ישראל. נפלנו זה לזרועות זו, וזה היה הדבר הכי גדול שקרה אחרי המלחמה" מספרת פלה. אך האיחוד המשפחתי לא נמשך זמן רב. ישראל, ששרד את השואה, גויס לצבא ונהרג במלחמת העצמאות ב-1948.

ג'ייקוב ברסלר שהה שנתיים במחנה העקורים לנדסברג בגרמניה, עד שיום אחד בשנת 1947, מצא הודעה עבורו על לוח המודעות מאת מר וגברת סמואלס מניו יורק. התברר שהם היו ידידים של הוריו וראו את שמו ברשימת הניצולים בעיתון יהודי. הם הזמינו אותו לבוא לארצות הברית. משפחת סמואלס התבררה כמושיעה של יעקב. "מר וגברת סמואלס היו יותר ממקסימים. הם הפכו להורים שלי, למעשה, עד סוף חייהם. הם היו מלאכים. לא פוגשים אנשים כאלה היום, ואם כן, צריך לשאת אותם על כפיים ולחגוג אותם כבני האדם הנפלאים ביותר שחיו. עד היום אין לי מילים להביע את הכרת התודה שלי, והם אהבו אותי באמת, ואני אהבתי אותם" סיפר ג'ייקוב. בארה"ב ג'ייקוב ברסלר הפך לג'ק ברסלר. הוא שרת בצבא ארה"ב ואחר כך עבר לווינה ללמוד אופרה. הוא עבד כמפיק טלוויזיה, מסעדן ואיש עסקים. הוא נישא ויש לו בת ונכדים.

גונטר וולף הפך לגארי וולף. לאחר שהגיע לארה"ב התחתן והקים עסק מצליח בתחום עסקי נדל"ן.

סאלה ובעלה שינו את שמם כשהגיעו לארה"ב וסאלה הייתה לסאלי מרקו. היא גרה ליד אחיותיה, רות ורגינה בלוס אנג'לס ויש להן ילדים ונכדים. פלה (ציפורה) כץ ואחותה חנה התחתנו והקימו משפחות משלהם.

אלכס לסט מצא עקבות של אחד עשר מתוך שנים עשר הילדים מהשידור. רובם כבר אינם בחיים. כולם קיבלו שמות שונים. שבעה היגרו לארצות הברית, ארבעה עלו לישראל.  והאם הפנייה של ה- BBC לקרובי משפחה הצליחה? על פי מסמכים מהארכיונים של ה-BBC רואים כי הייתה תגובה עצומה בהיקפה מצד הציבור לשידורים. בסך הכל נמצאו קשרים לחמישה עשר מתוך ארבעים וחמישה הילדים ששמותיהם הוקראו בסדרת המשדרים.

רבים מניצולי השואה וקרוביהם לא הפסיקו לחפש. שירות האיתור הבינלאומי, שהוקם על ידי בעלות הברית לאחר המלחמה כדי לסייע באיחוד מיליוני העקורים, עדיין מקבל 1,000 פניות בכל חודש.

גונטר וולף, סאלה לנדוביץ', ג'ייקוב ברסלר ופלה כץ מספרים את סיפורם בסרט התיעודי: הילדים האבודים של השואה. אפשר להקשיב לסיפורם בקישור הבא: http://www.bbc.co.uk/programmes/p02qh7v5

מקור:

Last, Alex. “Tracing the children of the Holocaust”, BBC Magazine, 7 May 2015

 

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *