אודות ילדים בשואה – מיזם תיעוד

מיזם תיעוד חינוכי הנמצא בתהליך עבודה מתמשךanny yolnda hurovich

יעדי המיזם

  • המטרה של מיזם התיעוד היא ליצור מיפוי מקיף של מקורות מידע על ילדים בשואה .
  • מאז שנת 2014 פועל צוות המיזם לאיתורם של אוטוביוגרפיות , זיכרונות , עדויות , ויומנים של ילדים ניצולי שואה.
  • מטרת המיזם היא הנגשת המידע הביוגראפי לציבור התלמידים  והמורים תוך הבניית המידע בצורה ברורה מעניינת.
  • כל מקורות המידע מאונדקסים תוך ניסיון למיין את פריטי המידע עפ"י קטגוריות קבועות ( טקסונומיה)
  • מיון החומרים והעדויות מבוסס על טקסונומיה ברורה וקבועה המהווה קו-מארגן של מאגר מידע  ייחודי זה לתיעוד השואה בישראל , והוא ייחודי גם בעולם.
  • עד כה קוטלגו  במאגר המידע המקוון אלפי עדויות וזיכרונות של ילדים ניצולי שואה

מי מאחורי המיזם והיוזמה?

המיזם פועל בשיתוף פעולה עם קבוצת החברים "כן אני דור שני" (שואה) , קבוצה בפייסבוק שהוקמה ע"י אורית לוסטיג 

 

תודה מיוחדת על העשרת סיפורי חיים במאגר : רינה רוטברג , סיפורי חיים , כתיבה ועריכה

 

מיון פריטי התיעוד ( טקסונומיה)

המיון של פריטי התיעוד מבוסס על קטגוריות נושאים .

כל הפריטים באינדקס משובצים על פי קטגוריות הנושאים הבאות:

  • ילדים בגטאות

  • מבצעי הברחה והצלה של ילדים יהודיים

  • עדויות ילדים וספרי זיכרונות , כללי

  • עדים דוממים

  • הסתרת ילדים יהודים על ידי משפחות נוצריות

  • הסתרת ילדים יהודים במנזרים

  • ילדים במחנות עבודה וריכוז

  • ילדים ביערות 
  • ילדים ניצולי השואה , בשנים הראשונות לשחרור

  • התמודדות פסיכולוגית של ילדים ניצולי שואה בשלבים מאוחרים של החיים

 

איפה/ דן פגיס

" התחבאתי בחדר, אבל שכחתי איפה

בארון אינני ולא מאחורי הווילון.

גם לא במבצר הגדול בין רגלי השולחן .

הראי ריק ממני.

לרגע נדמה לי שאני בתמונה על הקיר.

באחד הימים אם יבוא מישהו ויקרא לי אענה ואדע: הנני."

מתוך: דן פגיס, כל השירים, ירושלים 1991 ,עמ' 244.

 מבוא

כמעט מיליון וחצי ילדים נספו בשואה, מתוכם כ-1.2 מליון ילדים יהודים. עולמם של הילדים ובני הנוער בתקופת השואה הוא מן הטראגיים ביותר בתוך מציאות רווית כאב, אימה ורצח. מתוך העדויות, ספרי הזיכרונות, היומנים והמחקרים עולה כי מראשית ימיה של המדיניות האנטישמית של הנאצים, היה הדור הצעיר חשוף יותר מכל קבוצות הגיל האחרות בעם היהודי לסכנות ורדיפה.

בפולין חיו כמיליון ילדים יהודים עד גיל 14 לפני מלחמת העולם השנייה. על פי האומדן, רק כ-28 אלף שרדו, ומתוכם כ-5,000 ילדים בלבד ניצלו על אדמת פולין, רובם בזהות נוצרית שאולה. הם הסתתרו במנזרים ובבתי משפחות נוצריות, בערים ובכפרים וביערות, נאלצו להפנים זהות חדשה ולהתכחש לעברם ולמשפחתם. בסוף המלחמה שבו לא פעם אל החברה היהודית ואל שרידי משפחתם תוך התנגדות גדולה.

מיום עליית הנאצים לשלטון הפכו ילדים יהודים לקרבנות של חקיקה אנטישמית, ראשית בגרמניה, וככל שהזמן חלף, בכל המדינות שהגרמנים כבשו או כרתו עמן ברית. להורים ולמשפחות לא הייתה היכולת להעניק את הביטחון וההגנה לבניהם. ילדים יהודים הופרדו מחבריהם הלא-יהודים והורחקו מבתי ספר שמומנו על-ידי המדינה. הם ראו את הוריהם מאבדים את זכותם לתמוך במשפחתם והיו עדים לירידת משפחתם אל תהומות הייאוש.

כשפרצה המלחמה והחקיקה האנטישמית החמירה, גדל סבלם של הילדים היהודים: רבים מהם נידונו לחיי סבל ורעב בגטאות, שם, מנותקים מן העולם, הם חיו בצל של טרור ואלימות. ילדים ובני נוער רבים לקחו על עצמם משימות של הצלת חיים ועסקו בהברחת מזון לגטו.

כשהחלו הגירושים למחנות ההשמדה היו הילדים הנפגעים הראשונים. חלקם ברחו והבתתרו ברחבי אירופה הנאצית, מופרדים מהוריהם ומאהוביהם, חלקם מצאו מקלט בבתיהם של לא-יהודים. היו שהוסתרו בכנסיות, מנזרים ופנימיות ואחרים נדדו דרך יערות וכפרים, נשענים על תושייתם כדי לשרוד. רבים מהילדים הוכרחו לחיות תחת זהות בדויה, חלקם היו צעירים מאד כשהופרדו מהוריהם ושכחו את שמם ואת זהותם. מובן שלא כל הילדים היהודים הצליחו למצוא מקלט ורבים נתפסו ונשלחו למחנות ההשמדה. גילם הצעיר הפך אותם לטרף המיידי של מכונת ההשמדה הנאצית.

ראה גם : פרופ' דליה עופר ילדים בשואה

 

 

1