ככה נראה הגיהינום, נפתלי פירסט בן 12, מחנה הריכוז בוכנוולד

248

 

ב-11 באפריל 1945, היום שבו הגיעו כוחותיו של הגנרל פטון למחנה הריכוז בוכנוולד בגרמניה, בין הצריפים וערימות הגופות, נמצאו במחנה 904 ילדים ונערים חיים. מצלמות החיילים האמריקאים לכדו באותו יום את המראה החריג – קבוצה ענקית של נערים, לבושי בלויים וגלוחי ראש..

המצלמה התעכבה גם על גבר לא גבוה, בעל תווי פנים עזים, שעמד לצד הילדים. שמו היה אנטונין קאלינה – אסיר פוליטי, לא יהודי, יליד צ'כיה. כל 904 הנערים שניצלו בבוכנוולד היו חייבים לו את חייהם, אבל איש מבחוץ לא ידע על כך.

“כולם מכירים את אוסקר שינדלר, שהציל 1,200 יהודים, ואת ניקולס ווינטון, שהבריח כ–700 ילדים יהודים לבריטניה, אבל על אנטונין קאלינה, צ'כי שהציל כמעט אלף נערים בהיותו אסיר בעצמו, ממש בתוך בוכנוולד – מבצע הצלה שלא היה דומה לו בשואה – איש לא שמע, גם לא בצ'כיה. זה הדהים אותי", מספר העיתונאי והסופר הצ'כי, סטניסלב (סטנדה) מוטל, בעל תוכנית תחקירים בטלוויזיה הצ'כית, שחוקר את סיפורו של קאלינה מאז שנות ה–90.

אחד האנשים שחייבים לקאלינה את חייהם הוא נפתלי (דיורו) פירסט, חיפאי יליד סלובקיה, גבר מרשים בן 84. אז היה ילד בלונדי בן 12, שהגיע בינואר 1945 לבוכנוולד עם אחיו שמואל בן ה–14 אחרי מסע הישרדות לא ייאמן. בין היתר עבר שתי תקופות מאסר עם ההורים במחנה העבודה סרד בהונגריה; טרנספורט לאושוויץ–בירקנאו, שם הופרדו מהוריהם; העברה למחנה משנה של אושוויץ–בירקנאו, וצעדת מוות בת שלושה ימים בשלג וברעב (“מסביבנו נפלו אנשים כמו זבובים, אם יש גיהינום – ככה הוא נראה"); ולקינוח הובלה בקרונות פחם פתוחים בקור של מינוס 25 מעלות למחנה בוכנוולד, מרחק 7 ק"מ בלבד מהעיר ויימאר, ערש התרבות הגרמנית. “בתוך הקרונות היה מטר שלג, נסענו יומיים, בקור וברוח מקפיאה. מי שנרדם קפא למוות", הוא מספר. “אני התכרבלתי ליד דופן הקרון, אחי שמר עלי. לא ברור איך הגענו חיים למחנה".

באותם ימים היו הטרנספורטים לבוכנוולד עמוסים במיוחד: בשלהי 1944 ובתחילת 1945 תבוסת הגרמנים כבר נראתה באופק. הרוסים כבר חצו את נהר האודר ממזרח, ובעלות הברית התקרבו ממערב. הגרמנים התחילו לרוקן את מחנות ההשמדה בפולין ולסגת מערבה, אך לא ויתרו על השמדת היהודים עד לרגע האחרון ממש. הם הוציאו אותם למצעדי מוות בשלג ושלחו אותם מערבה, למחנות הריכוז בגרמניה, בתקווה שימותו ברעב, בטיפוס או בקור. בין המשלוחים הללו היו גם אלפי נערים בני 12 עד 15 שהגיעו ממחנות הריכוז בלי הורים, רבים מהם במצב קשה, פיזית ונפשית.

עד 1945 עברו בבוכנוולד 250 אלף בני אדם. ההערכה היא כי 65 אלף איש נרצחו במחנה הגרמני, כולל בצעדות המוות. לשם נשלחו האסירים הפוליטיים: סוציאל־דמוקרטים, חברי איגודים, קומוניסטים וחברי המחתרת הקומוניסטית. הם הגיעו מגרמניה, מצרפת, מצ'כיה, מבלגיה, מפולין וממחנות שונים (בהם ראש ממשלת צרפת, לאון בלום וראש עיריית פראג לפני המלחמה, פטר זנקל), ושימשו שומרים בצריפים ואחראים על חלוקת האוכל והציוד…..

למאמר המלא בעתון מעריב

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *