נת’קה ניר, הילד בן ה-7 שהוברח במשאית לרוסיה בשואה

229

תא”ל נתק’ה ניר (2015-1935) נפצע קשה בששת הימים, אך שב לשטח ביום כיפור. במלחמת לבנון השנייה כעס על המפקדים שהפכו “מנהלים” ודיברו על יעילות במקום הכרעה. עד יומו האחרון האמין כי רק בטנק גלום הכוח לנצח מלחמות.

נת’קה ניר, שנולד בוורשה כנתן הברפלד, היה בן ארבע כשפרצה מלחמת העולם השנייה. אביו, יוסף, איש בית”ר,  היה שומר הראש של זאב ז’בוטינסקי, מנהיג התנועה, בביקוריו בוורשה. ניר זכר היטב את היום בו אביו נכנס הביתה בסערה, לבוש מדי הצבא הפולני ורובה על כתפו. “עלינו לברוח מיד. הגרמנים עומדים לכבוש את ורשה”, אמר.

“ריח של מלחמה אפף את הכל. רעשי הפצצות נשמעו לא הרחק משם. מסביב היה הרס, בתים התמוטטו וקרסו. חלקם בערו. החזקתי בידה של אמי והתחלנו לרוץ”, כתב ניר בספרו האוטוביוגרפי, “נתק’ה ניר – הקצין הפצוע שחזר לשדה הקרב” (“ידיעות ספרים”, 2010).

אביו התגייס למלחמת העולם השנייה כקצין ביחידת הצלפים של הצבא האדום, ונפרד מהמשפחה לחמש שנים. נתן ואמו רחל, שהיתה בהריון, הוברחו במשאית לאוקראינה ומשם אל כפר במחוז סברדלובסק ברוסיה, שם נולד יענק’לה, אחיו.

אחרי המלחמה התאחדה המשפחה והתרחבה עם לידתה של אחותו פנינה. ב-1948 הם עלו לישראל באונייה “פאן יורק”, והתיישבו בחיפה. הקריירה הצבאית שלו, שנמשכה שלושה עשורים, החלה ב-1953, עם גיוסו לגדוד 82 של חטיבה 7 בחיל השריון. את חוויותיו כילד יהודי שנמלט מהנאצים בתקופת השואה זכר היטב במלחמה הראשונה שבה השתתף כחייל, כשפיקד על כניסת טנקים לעזה במלחמת סיני.

“בקורס מ”פים ומג”דים בחיל שריון מספרים על המארב שהוא עשה  כמפקד חטיבת שיריון במלחמת יום הכיפורים כדי להציל את ‘ראש הגשר’ של אריק שרון (שהוקם במבצע ‘אבירי לב’ לצליחת התעלה,). במשך שעה וחצי הוא השמיד חטיבת טנקים מסוג T62, הכי מודרנית של הצבא המצרי. הקרב נלמד גם בארצות הברית ובמדינות רבות בעולם”.

מקור

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *