גרתי בעיר סוסונוביץ . ההורים עסקו בסחר תבואות וקמח . למדתי בחדר, היינו שני ילדים במשפחה.
ממחצית 1941 עד אוקטובר 1942 הפעילו הגרמנים בעיירות גזירות קשות כנגד היהודים : ריכוז במקום מגורים סגור ( גטו) , ענידת טלאי צהוב, מדי פעם נערך עוצר ולקחו אנשים למחנות עבודה. במקביל היו פשיטות של חיילי הSS והגסטאפו שהחרימו סחורות וטובין, תכשיטים , חפצי יקרי ערך ועוד.
הייתי ילד בן 7 ולא הרשו ללמוד בביה"ס פולני. קבוצת הורים התארגנה והקימה ביה"ס פרטי באחד הבתים. לימדו את לימודי היסוד : עברית , דקדוק , פולנית, חשבון וגיאוגרפיה . המורה הייתה יהודיה בוגרת סמינר מורים יהודי.
כאשר אנשי הגסטפו או שוטרים פולניים התקרבו לדירת הלימודים היינו מתורגלים ובורחים במהירות דרך החלונות לחצר ודרך תעלות הביוב לשדות. באוקטובר 1942 הייתה האקציה הגדולה "וישדלניה" , אספו את כל יהודי העיירה , העמיסו אותם על משאיות ועגלות ולקחו אותם למחנה עבודה ואת רובם לאושוויץ.
משפחתי הספיקה לאסוף מעט מטלטלין ולברוח ליערות, ברחנו לכפר פולני ובעזרת מכר פולני ( אכר פולני מקומי) הכנו מחבוא לשבועיים.
מתוך פחד שהגרמנים יגלו אותנו החלפנו כל הזמן מקומות מסתור ואחרי כן ברחנו ליער קרוב שם חיינו למעלה מחודש, התחבאנו בשדות תבואה, ניזונו מלקוק הטל ומאכילת גרעיני חיטה ושעורה, אספנו מים משלוליות המים ולאחר שאמי סננה שתינו.
מהיער עברנו לכפר קורצוביצה שם התחבאנו במשך 30 חודשים . הסתתרנו אצל איכר , שיחד עם אבי בנו מחבוא בתוך חבילות הקש שהיו באסם. לאחר שגברו ההלשנות נאלצו אבי והאיכר לחפור מחבוא תת-קרקעי. בכל פעם שהיה חיפוש של כוחות עויינים נאלצנו להיכנס למחבוא שהיה לא מאוורור וצפוף מאד , יכולנו רק לעמוד ואנחנו הילדים התקשנו מאד לנשום.
אחרי השחרור לא תמו יסורנו , כנופיות פולניות התנכלו לנו וירו עלינו בביתנו . רופאה יהודייה בליווי חיילים סובייטים הגיעו ברגע האחרון כדי לגונן עלינו , כל ניצלנו פעם נוספת מיד הפולנים.
