קטעים מיומנה של תמרה (2)

331
29 באוקטובר 1942  ( יום ה' )
"אתמול  הבאתי מצרכי מזון . סחבתי על כתפי החלושות 20 ק"ג. ובעצמי איני תופסת עתה , כיצד הגעתי . אבל היום עצמותי ממש שבורות, ואצטרך נגד רצוני לשכב במיטה. אבל יש לי קורת רוח רבה. "
31 באוקטובר 1942  ( יום שבת)
הימים חולפים מהר . לגיטו זורמים ירקות רבים , אבל עתה מתחילים כבר לחסל את הבריגדות העונתיות . אני מתחילה לחשוב על בריגדה אחרת, אבל אינני יודעת , אם כדאי לי ללכת. קר ואין לי נעלים. בקיצור עוד אחשוב על כך.
2 בנובמבר  1942 ( יום ב')
יום לא נעים . הפרידו אותי מהבריגדה ושלחו לעבוד בשדה התעופה.  בלילה עצרו אותי וכלאו אותי  יחד עם 8 נשים חפות מפשע בבית הסוהר של הגטו. לעולם לא אשכח לילה זה . שוכבת לי אני מאחורי סורג כפול ומהרהרת : למה ומדוע ? לא עשינו כל רע!
26 באוקטובר  1942 ( יום ג')
איום ונורא . בחמש וחצי בבוקר העירו אותנו קריאות אימים : הגיטו מוקף , ברחוב וארניאי – 50 משאיות . הכל קמו . השתררה בהלה. פה ושם נראו פניהם המבוהלות של נשים וילדים . "אקציה" היתה המחשבה הראשונה. אך לא! כעבור זמן קצר נתברר , שלוקחים לעבודה. גרמני ושני יהודים הלכו מבית לבית ורשימה בידיהם. לארוז את המטלטלים ולנסוע . ככה הוציאו את רוזה , אירה , ליוסיה , את משפחת בארון . אני חוששת לרשה . הלב מפרפר. אנחנו בינתיים ארזנו את מטלטלינו ומחכים לגורלנו. אני אמיצה . האנשים עייפים , אדישים : אם לא היום- אז מחר . האלוהים יודע איפה טוב יותר! המוות הוא רק אחד. אני יושבת ומחכה לגורלנו. אני מציצה בעד החלון . אם אינם באים לקחת אותנו !"
3 בנובמבר 1942 ( יום ד' )
גם הפעם שיחק לנו המזל : הסערה עברה מבלי לנגוע בנו. הוציאו 4,000 איש לעבודות . הפרידו את הגברים מהנשים וחילקו לשלוש קבוצות . קבוצה אחת הוסעה לריגה , שניה – לאזאפישקיס, אך ידיעות מהימנות –אין. כל הרובע , החל מהבלוקים עד רחוב וארניאי , כבר  ריק.  בלוקים הריקים נראים קודרים. הייתה לי עבודה רבה. עזרתי לאנשים לעבור דירות. ככה – שוב עלה על הפרק ענין הקסירקוט. בינתיים קיבלתי כרטיס לבית החרושת "גומה" . ייתכן ומחר כבר אלך . לדאבוני , אצטרך לעזוב את בית הספר המקצועי , אבל אינני מצטערת ביותר" .
מקור וקרדיט :
תמר לזרסון-רוסטובסקי יומנה של תמרה
בית לוחמי הגיטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד , תשל"ו , 1976
0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *