קלרתיה הקטנה ואחיה בובי הוברחו למשפחות שונות בהולנד שהחביאו אותם, רק קלרתיה שרדה

232

מאת: Chen Lachiany

בערב אחד של שנת 1940 היו בביתם שבאמסטרדם ההורים יוסף ואנה, בובי בן ה-8, וקלרה (קלרתיה) הקטנה בת ה-3 למשפחת סוואב Swaab.

הצבא דפק בדלת, ודרש שהם יתפנו מהבית, לתיאטרון גדול שם קיבצו את כל היהודים.

בתיאטרון הגדול שבו קיבצו את היהודים הייתה מחתרת הולנדית, ובמחתרת היו שני אחים – יאן ויאפ ואן דה חר. הם רצו להציל ילדים יהודים, וכך הציעו לאנה ויוסף ההורים- לקחת את ילדיהם, ולהבריח אותם בתוך שקי כביסה כשהם מורדמים עם כדורי שינה.

אנה ויוסף, שהיו הורים צעירים בגילאי ה20, לא ידעו לאן ייקחו את הילדים הקטנים שלהם, והיו צריכים לקבל החלטה קשה- האם למסור את הילדים אל הלא נודע, או לקחת אותם איתם- כנראה אל תאי הגזים.

הם החליטו למסור את הילדים.

כך קלרתיה הקטנה ואחיה בובי הוברחו למשפחות שונות שהחביאו אותם.

המשפחות האלה לא היו בהכרח אנשים טובים, או בכלל. הם קיבלו כסף עבור הילדים שנמצאים אצלם.

לקלרתיה הקטנה היו תלתלים שחורים (היהודים ההולנדים לא היו בהירים), אז גזזו אותם, וצבעו את שיערה לג'ינג'י, כדי שיחשבו שהיא נוצריה. לימדו אותה כל השירים, והחגים הנוצריים. היא הייתה הולכת לכנסייה ביום ראשון ושרה אל מול כולם. זה סיפור הכיסוי- היא בת דודה שהגיעה מרחוק. נוצריה.

את שמה שינו לקרלה Carla. שם נוצרי.

היא חיה בחרדה אינסופית שמא יעלו עליה ויתפסו אותה.

וכל זה, בשביל שיאן ויאפ, מהמחתרת ההולנדית, יגיעו לביקור, ויגלו שמצבה לא טוב (לשון המעטה), ויצטרכו להעביר אותה למשפחה אחרת, שם היא תלמד סיפור כיסוי חדש, יהיה לה שם חדש, היא צריכה להכיר את בני המשפחה החדשים והכל מחדש.

וכך שוב

ושוב

ושוב.

כל הזמן הזה, היא הייתה צריכה לזכור בליבה שהיא קלרתיה סוואב. יהודיה. ביתם של אנה ויוסף סוואב.

יום אחד הגיעה למשפחה אחת, וגם אחיה בובי הגיע לאותה משפחה. היא ישבה בחוץ בדשא כשהגיעו הנאצים.

הוא רץ להתחבא בתוך מיכל לאיסוף מים.

היא ראתה מהצד איך הנאצים פותחים את המיכל, מוצאים אותו, ויורים בו.

כשנגמרה המלחמה, קלרתיה הועברה לבית יתומים.

בגיל 16 היא עלתה לארץ. לבדה. לא יודעת מילה בעברית.

אף אחד מבני משפחתה לא שרד.

אף אחד.

היא התגייסה לנח"ל ושינתה את שמה לנורית.

היא למדה סיעוד והייתה אחות אחראית מחלקת ילדים בבית חולים כל השנים, עד הפנסיה.

היא ילדה 3 בנות, הצעירה שבהן היא אמא שלי.

לסבתא נורית יש ראיון מצולם במסגרת פרויקט שעשה שפילברג, הקלטת נמצאת ביד ושם.

היום לסבתא נורית יש 9 נכדים,

ו11 נינים.

מאחלת לך סבתא חיים ארוכים וטובים

 מקור

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *