אסתר באום נולדה בשנת 1930 בעיירה קטנה בגבול הונגריה, אחות קטנה לשישה אחים ואחיות, אחריה עוד אחד קטן אחד. בצעירותה עברה אסתר לגור אצל סבה וסבתה בעקבות חוסר מקום בבית. שם, בזכות היותה הילדה היחידה, זכתה לתשומת לב מרובה ולפינוקים רבים. אסתר מספרת שהיא הייתה מבקרת הרבה בבית שלה ובזמנים בהם הייתה מבקרת, היא עבדה בסופר המשפחתי כמו שאר האחים. עוד אסתר מתארת ילדות מלאה בחופש, טיולים, הסתובבות במרחבי הטבע שסבבו את העייריה, מוקפים בהמון משפחה.
בשנת 1943 הגרמנים כבשו גם את הונגריה. אסתר ומשפחתה הוצאו לרחוב ללא שום רכוש, במהירות לקחו את אביה עם ארבעת האחים הגדולים לעבודה בתפקידים שונים אצל הגרמנים והם נשארו אסתר, אמה, אחיה הקטן ועוד שתי האחיות.
הם הובלו לתחנת הרכבת, שם הם עברו את הסלקציה הראשונית באושוויץ . אסתר, שהייתה אז רק בת 13, הייתה ילדה רזה וקטנה מאוד בגודל הפיזי, נשלחה עם אמה ואחיה הקטן, שהיה בידיה של אמה, שמאלה. מרוב צפיפות שהייתה שם על רציף הרכבת, הנעל האדומה שהייתה לאחיה הקטן על הרגל נפלה על הרצפה. אסתר שמה לב אליה ומיהרה להתכופף על מנת להביא לו אותה. כשהיא התרוממה, היא לא ראתה אותם יותר, אך הצליחה לקלוט את מלכה אחותה הגדולה בצד השני של הרציף. אסתר רצה אליה כדי לא להיות לבד, ובכך אסתר ניצלה בפעם הראשונה בתקופת השואה, כשנשלחה אל מחנה העבודה בירקנאו במקום ישירות אל המוות.
אסתר מספרת שאת כל תקופת השואה היא שרדה בזכות מלכה אחותה: "את כל החיים שלי אני חייבת לאחותי הגדולה. אחות גדולה זו זכייה".
אסתר ומלכה שרדו את השואה יחד תוך פעולותיה של מלכה להסתיר את אסתר הקטנה בהזדמנויות שונות, כדי שהנאצים לא ישלחו אותה למות.
מכל משפחת באום שרדו רק שלושה אחים: אסתר, מלכה וליפוט.
0