יעקב בן-סירא נולד בשם ז'אק שירצקי בעיר בריסל שבבלגיה. בהיותו בן 15 בשנת 1942, כשנתיים לאחר כיבוש בלגיה על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, נשלח אביו למחנה עבודה, ובן-סירא החליט לברוח. אימו ציידה אותו בכסף ומזון, והוא עלה לבדו על רכבת לצרפת ומשם לשווייץ.
בנובמבר 1986 סיפר בראיון ל"מעריב" כי אישה לא יהודייה שישבה לידו ברכבת הציגה אותו לשוטרים גרמנים כבנה וכך הוא ניצל. בן סירא שהה שבוע בפריז ונסע לאחר מכן לליון וממנה לשטרסבורג. בהגיעו לעיירה מודטו הסמוכה לגבול עם שוויץ החליט לעבור את הגבול בחשאי דרך ההרים. "איכר הסביר לי בדקדקנות היכן השמירה הדוקה פחות, מתי מתחלפות המשמרות ואיך לחצות", נזכר באותו ראיון והוסיף כיצד בשעת אחר הצהריים הצליח לעבור לשווייץ. בהמשך הועבר למשפחת אומנה בבזל. "אירופה כולה היתה חשוכה ואני בשווייץ שטופת האור, כאילו בעולם של אגדות", אמר, "היה לי טוב אבל שאלת המשפחה שלי ומה עלה בגורלה העיקה עלי כל הזמן. הרגשתי שפתאום אני לבד בעולם".
בן-סירא, היחיד מכל משפחתו ששרד את השואה, עלה לישראל בסוף שנת 1945 במסגרת עליית הנוער, ונשלח לגבעת ברנר. הוא השתלם במשחק אצל במאי תיאטרון הילדים אליעזר אנסקי. ב-1957 חבר לגדעון זינגר, שמעון בר וראובן שפר להקמת רביעיית מועדון התיאטרון שהופיעה במשך שנים במופעים ששילבו בידור, זמר וסאטירה….
השחקן שלמה בר-שביט, שהופיע עם בן סירא בהצגות הבימה "מות דנטון" בבימוי יוסף מילוא ב-1974 ו"תעלולי נישואין" בבימוי מילוא ב-1979 מספר כי פגש בו לראשונה בנגב הנצור ב-1948. "באנו לשם לסדרת הופעות עם הצ'יזבטרון, ואחרי ההופעה ניגש אלי נער נמוך עם פנים מאירות ואמר לי 'שלוימל'ה, אני רוצה להיות שחקן. מה אני צריך לעשות?'", הוא נזכר, "אמרתי לו בהומור 'אחרי המלחמה תבוא אלי להבימה ואני אתן לך תפקיד'. אחרי המלחמה נכנס אלי ביום בהיר אחד ואמר 'אמרת שאבוא אז באתי. תסדר לי תפקיד'. סידרתי לו תפקיד. הוא היה השחקן עם הלב הרחב ביותר במדינת ישראל. תמיד מחייך, שמח, אוהב בני אדם, אוהב לשמח אנשים. כשעמדת אתו – חייכת וצחקת ושכחת את כל הכאבים שלך. הוא עלה על במה ומילא אותה, גם בתפקידים הקטנים בצורה מושלמת. הוא היה יוצא מביתו ברחוב הנביאים בתל אביב, עובר את הרחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג' מחנות לחנות ומשמח את לב האנשים בבדיחות. השחקנים אהבו אותו, אדם בלי אויבים רק עם חברים".
ב-4 בפברואר 2016 נפטר מדום לב, מעט לפני יום הולדתו ה-89. ארונו הוצב על במת הקאמרי בתל אביב, שם נערך לו טקס אשכבה. הובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול.
רביעית מועדון התיאטרון – תל אביב -שנות ה-60
