סוצ'בה זכורה לי כעיירה שקטה שבה היתה לאבי חנות חשמל שצפתה על כל הרחוב הראשי ולפני מלחמת העולם הוא העסיק בה כמה עובדים.
מיולי 1941 כל היהודים בסוצ'בה היו חייבים לשאת את הטלאי הצהוב והטלאי זכור לי בבירור. באוקטובר 1941 הוגלינו לטרנסניסטריה יחד עם הורי וסבתי הנרייטה גולדנברג ובנה זיגמונד וכן דוד אמי בן ציון קליגר, אשתו הניה עם שתי בנותיהם ברטה (נישאה למיליו מאייר) ולורציה (לאה) אשר נישאה למשה וייסברוד יבל"א.
אחרי מסע מפרך בקרונות בהמות שמשם זכורה לי אמרה שביקשתי מאמי מים ואמרתי לה: "את גם בן אדם, תביני אותי אני צמא". אחרי מסע רגלי דרך אטאקי (זכורה לי פרשה עגומה שבה כל היהודים התרגשו וגעשו כי יהודה טננהאוס, שהיה אז נער נפל לתוך הדנייסטר הקפוא וכמעט קפא מקור) הגענו לגטו מוגילב ומשם הועברנו לגטו דז'ורין שהיה במרחק של כ 40 ק"מ ממוגילב ותחת הפיקוד של הז'נדרמיה הרומנית, המיליציה האוקראינית ותחת הפיקוד העליון של ה SS הגרמני.
כעבור שנה, נשלח אבי למחנה עבודה מעבר לנהר בוג ושם שהה כשנה, הוא נשלח בחזרה, ובדרכים לא דרכים חזר לדז'ורין. בטרנסניסטריה נפטרו מרעב ומחלות סבתי הנרייטה ושלושת בניה.
שוחררנו על ידי הצבא האדום ב 1944 אחרי שמעל ראשנו ולתוך הגטו עפו כדורים ופצצות משני צדי החזית. בדרכנו חזרה התעכבנו בבריצ'ן במשך כמה חודשים וחזרנו לסוצ'בה לבית הפרטי שבנה אבי ברחוב פטרו ררש 53 (היום מס' 18). לפי מידע "מודיעיני" נודע לאבי שכל הרהיטים שלנו נמצאים בכפר במרחק כמה קילומטרים מסוצ'בה וכשהוא בא לתבוע את הרהיטים אמרו לו שהכול נקנה לפני המלחמה. בין הרהיטים הוא מצא חוברות פרסום של פיליפס וכשהוא פתח אותן נפלה תמונה שלו מתוך אחת החוברות – הוכחה ברורה על בעלות.
מקור :
0
