על רקע הידיעות על האקציה, הנהלת "צנטוס" בגטו וורשה עשתה ניסיונות נואשים – בדרכים שונות להגן ולשמור על בתי הילדים והפנימיות בגטו וורשה . הניסיון מערים אחרות לימד כי ילדים מפוזרים , כל אחד אצל הוריו , יש להם יותר סיכויים להישאר בחיים.
ניתנה הוראה לכל הפנימיות בגטו ורשה שילדים שיש להם עדיין קרובים , ואפילו קרובים רחוקים , יישלחו אל המשפחות. אולם התברר שהדבר היה אפשרי רק לגבי קומץ קטן של ילדים , מפני שבמוסדות נמצאו בעיקר יתומים מוחלטים או ילדי עוני חסרי בית.
נעשו מאמצים בהולים להקמת בתי מלאכה ליד הפנימיות ולקישורם עם בתי החורשת שבגטו בבעלות גרמנית ("השופים") . מדובר היה ביצירת רושם חיצוני , שהילדים , ובייחוד המבוגרים יותר, הם יכולים להיות גם פעילים מבחינה מקצועית בתור עוזרי פועלים , משום שסברו שדבר זה עשוי להצילם , אבל בתי החרושת (השופים") לא גילו עניין . מנהלי בתי החרושת ("השופים") , ראשם לא היה פנוי אז לעניין כה פעוט כמו מתן מחסה לילדים . מלבד זאת , היו חסרים כספים לרכישת חומרי גלם וכלי עבודה.
כל הניסיונות נואשים אלו בדרך כלל לא צלחו .
למרות כל המאמצים העצומים גם לא הצליחו להקים בתי מלאכה ליד הפנימיות ובתי הילדים.
בסופו של דבר , מרבית ילדי הפנימיות ובתי הילדים בגטו וורשה נתפסו על ידי הגרמנים ונשלחו למחנות ההשמדה.
מקור וקרדיט :
אברהם ( אדולף) ברמן , " ניסיונות להצלת ילדים באקציה הגדולה בגטו ורשה , בתוך : אברהם מילגרם ( עורך) , עלה אתי בגורלי : יהודים מצילים יהודים לנוכח ההשמדה, אסופת מקורות . הוצאת יד ושם , 2014
0
