אוד מוצל בסיוע המנזר, פוסע יחף במעבר הפרינאים בדרכו לפלסטינה

190

מאתדניאל איצקוביץ (איצקוביץ)

נולדתי בשם דניאל דמיטריוס  איצקוביץ בבריסל שבבלגיה בשנת 1934. ואחותי רחל שנולדה בשנת 1931.

חייתי חיים רגילים ועליזים כמו כל ילד, עד שבשנת 1939 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. היהודים בבלגיה הרגישו שהסכנה מתקרבת אליהם, הייתה שמועה שהגרמנים לא יגיעו לצרפת , ולכן משפחות רבות הגיעו לדרום צרפת . במשך הזמן חיינו חיים רגילים תחת האיום של הנאצים .

לאחר כשנה, הועברו המשפחות למחנה ריכוז בשם ריווזלט, ואז הפרידו הנאצים את הילדים מהוריהם, ההורים נשלחו למחנות השמדה, והושמדו. אותנו  הילדים  הפרידו מהאחים, פיזרו אותנו בבתים בכפרים שבדרום צרפת . הנאצים הגיעו לדרום צרפת ואז ארגוני המחתרת היהודית החליטו לאסוף את הילדים המפוזרים  בכפרים ולהעבירם למנזרים. כשנשקפה סכנה הועברתי למנזר אחר, במנזר התנהגתי כמו כל הילדים על מנת שלא יזהו אותי כיהודי – התנהגתי כנוצרי לכל דבר.

בשנת 1944 התארגנה על ידי המחתרת היהודית הצרפתית ** קבוצה של נערים, ואותי צירפו כילד הצעיר ביותר כדי שנעלה כקבוצה לפלסטינה (היא ארץ ישראל). עברנו יחד, בחורף קשה, דרך הרי הפרינאים לברצלונה על מנת להגיע לאוניה שתביא אותנו לארץ.

כשהאונייה הגיעה לחופי חיפה, היו אגודות שונות שחיכו לניצולים בארץ כדי לחלק את הנערים הניצולים ולגדל אותם.

אותי אימצה אגודת ישראל, שהיא הייתה אגודה חרדית. הועברתי למוסד ילדים בירושלים בסנהדרייה.  מאוד לא אהבתי את המקום אך לא הייתה לי דרך אחרת לשרוד. בין אנשי עליית הנוער  אשר תמכו בילדים ניצולי שואה שעלו לארץ, היה אדם יקר שראה את הסבל שלי והוציא אותי מהמוסד – לאיש הזה קראו יעקוב כהן או בשמו הצרפתי “בו כון”. הוא מצא עבורי חדר ועבדתי כשוליה אצל נגר למחייתי.

הבנתי שנשארתי בודד לגמרי בעולם מאחר ולא היה כל קשר גם עם אחותי, באחד הימים בשנות החמישים, אחותי טיילה בבלגיה במוזיאון ושם הייתה תמונה שכותרתה הייתה ושבו בנים לגבולם,  זיהתה אותי, וכך היא איתרה אותי במשרדי הסוכנות היהודית. מאז היינו בקשר חזק עד שעלתה לארץ ב 1970 וגרה לידנו בירושלים.

התגייסתי לצה”ל ולאחר השחרור התחלתי לעבוד בבנק לאומי, שם פגשתי את אשתי דרורה, שעבדה פרק זמן קצר לפני הגיוס שלה לצה”ל.

התחתנתי  עם דרורה והקמתי משפחה לתפארת, נולדו לנו 4 ילדים חמודים ומוצלחים, אביטל שהיא על שם שני הורי  שהושמדו –  אברהם שם אבי וטובה שם אימי. אחריה נולדה רותי על שם אמה האהובה של סבתא דרורה, אשר נפטרה בגיל צעיר ושמה רות. ואחריהן נולדו יואב ומיכל. עץ המשפחה התרחב ונולדו לנו 11 נכדים: גל, דור, דנה, מעיין, עינב, הלל, אורי, ליאור, אביתר, רני וטומי שנולד לפניי שבוע. עבדתי בבנק לאומי במשך 40 שנה. התחלתי כסופר כסף ובגלל מוטיבציה להתקדם הגעתי אפילו לתפקיד של מנהל בנק.

היום אני חי במודיעין, מאוד שמח בכול הסובב אותי, אוהב את משפחתי ולהאזין למוסיקה קלאסית.

 מקור וקרדיט :

מאגר סיפורי מורשת : תכנית הקשר הרב דורי

 

1

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *