איסור על הריונות ולידות בגטאות ליטא ובמחנות הכפייה והמוות

310

ביום 5 לפברואר 1942, הועלתה בפעם הראשונה לפני ההנהגה היהודית בליטא הפקודה האוסרת על לידת תינוקות יהודים. על פי פקודה זו, נשים יהודיות הרות חייבות להפיל את עובריהן, ומי שתימצא הרה לאחר המועד הנקוב, תומת וגם בני משפחתה ויהודים אחרים יומתו עמה. המשפחה היהודית הטיפוסית התייחסה להיריון וללידה כדבר של שמחה, גאווה ואושר. הכמיהה ליצור חיים חדשים שימשיכו את מסורת המשפחה וידאגו לקיומה היא אבן יסוד בהוויית החיים של כל משפחה בכלל, והמשפחה היהודית בפרט. הצו האוסר על הולדת תינוקות יהודים בגטאות ליטא הפך את ההיריון והלידה מהבטחה של חיים חדשים העתידים להיברא לסכנת מוות לאישה ולמשפחתה ולכל תושבי הגטו. ואלה דברי הרמן קוק ביומנו על פקודה זו בגטו וילנה:

היום קרא הגסטאפו לשני נציגים של היודנראט והודיע להם: "החל מהיום נאסר על היהודים להוליד ילדים […]. הרושם שעשתה אתמול הפקודה בגטו לא ניתנת לתיאור. כולם ציטטו את ספר שמות, שם אסר פרעה מלך מצרים על היהודים לידת זכרים. פרעה של המאה העשרים הוא איום יותר ונורא יותר. לידת יהודים אסורה בהחלט!

פקודה דומה ניתנה ליהודי גטו שאוולי. וזה לשון ד"ר אהרן פיק ברשימותיו מיום 5 בפברואר 1942:

גזירת הלידות. פרעה לא גזר אלא על הזכרים, והמן של זמננו ביקש לעקור את הכל […]. אין מילים לתאר את תערובת הרגשות שהתחוללו והתגעשו בלבנו בשמענו את תוכן הפקודה: קצף אין אונים, עלבון מכאיב, כיעור וניבול, שאיפה לנקם, טענות כלפי שמיא […]. היום שבו נמסרה לנציגינו הגזרה הזאת המשפילה אותנו עד מדרגה של בהמות, צריך להישאר לזיכרון לדור ודור. זה היה היום החמישי לחודש פברואר שנה זו 1942.

ביום 24 למרס 1943, התקיימה בשאוולי ישיבה של היודנראט ומספר רופאים בעניין הצורך למנוע לידות בגטו. פרוטוקול הישיבה, שנרשם על ידי אליעזר ירושלמי בפנקסו, נחשב לאחד מן המסמכים החשובים מתקופת השואה ונתפרסם בכמה ספרים. בדברי הרופאים בישיבה, ניתן לזהות שמצפונם מייסרם והם חשים אשמה וחוסר אונים אל מול הדרישה לביצוע הגזרה. הבעיה המוסרית הקשה ביותר שעמדה בפניהם היא: כיצד לנהוג במקרה שנולד תינוק חי: "ומה יהיה אם בכל זאת ייוולד הילד חי? הנמיתנו?"; "זהו רצח!". בסופה של הישיבה, הרופאים הגמישו את התנגדותם עקב לחצם של ראשי הנציגות היהודית בגטו, שראו באי קיום הצו למנוע לידות סכנה המרחפת על כל יהודי הגטו.

תחושת אשמה כבדה וחוסר אונים המשיכה ללוות את הרופאים בעת שמנעו בפועל לידת תינוקות, ובעיקר בעת שנדרשו להמית תינוקות חיים, כמו שכותב ד"ר אהרן פיק בדם לבו ברשימותיו מגיא ההריגה:

את הילדים החיים, הבריאים והנורמאלים, שומה עלינו הרופאים להמית (!) בכדי לחלץ את כל הגטו מסכנת כיליון ואבדן. את השליחות המאוסה והנמבזה הזאת אנחנו מוציאים אל הפועל על ידי זריקות של סמים חריפים ומרעילים. הילד שנפל בחלקי לשים קץ לחייו המציא לנו תופעה שאין לה זכר בספרות הרפואה. הילד נשאר בלי כל מזון, בלי טיפת חלב ומים שבעה ימים! וזריקות עשינו לו של מורפין והרואין (אני וד"ר בורשטיין) בשיעור כזה, שבכוחן היה להמית בוגרים אחדים. מה נפלאה החיות! מה גדולה ההתקוממות [ההתנגדות] בפני הסיבות לקטוף פתיל חיי הנולד בימים הראשונים אחרי היוולדו! לא האמנתי מעולם שילד שאך ראה אור עולם, יעגן [ייאחז] כל כך בחוזקה אל החיים! ניסיון כזה אל נכון איננו בספרות, כי מי זה ינסה להרעיב ילד שבעה שמונה ימים רצופים, הילד שכב למעצבה בלי מזון ומשקה שבעה ימים. אחרי זריקת מורפין וסקופולמין, זרקו [הזריקו] לו הרואין ביום השביעי, ואז גווע! כה הכריחו אותנו למלא את תפקידו של 'מלאך המוות', של קטלנים, רוצחים.

ההתרחשויות בגטו שאוולי לא היו יחידות בסוגן, אך ככל הידוע אין אח ורע לתיעוד המפורט שלהן ולכישרון הספרותי של ד"ר אהרן פיק. עומק הזוועה של תיאוריו אלו הוא שמנע כנראה את פרסום יומנו במשך שנים רבות.

פקודה האוסרת על לידת תינוקות יהודים ניתנה גם בגטו קובנה, כמו שכתב אברהם תורי, מזכיר ה"אלטסטנארט" בגטו קובנה, ששרד מן השואה ועלה לארץ ישראל. וזה לשונו ביומנו ביום 24 ביולי 1942:

פקודה מאת הס"ד: הריון בגטו אסור. כל הריון חייבים להפסיק. רשות לסיים הריון רק לאישה שהייתה בחודש השמיני, או התשיעי. החל מחודש ספטמבר מוטל איסור מוחלט על לידות. נשים הרות יוצאו להורג.

במחנות הכפייה והמוות, בניגוד לגטאות, פעלו רופאות יהודיות בלא צוות רפואי תומך, ולכן לא היו חלק מנציגות שתפקידה לשאת באחריות על חיי הקהילה. לפיכך, כל החלטה לעזור לאישה הרה ולטפל בה הייתה ביזמתן. הפלת עובר או כל התערבות בהיריון במחנה הנשים, היו בגדר סיכון לרופאה, ואף על פי כן היו רופאות שסייעו לנשים הרות בהסתרת היריונן או בסיוע להפלת העובר או הריגת התינוק כדי להצילן. רוב ההפלות בוצעו על רצפות הצריפים בלא סיוע מכשירים רפואיים. והיו גם לידות מעטות, והתינוקות שיצאו לאוויר העולם הומתו על ידי האימהות או על ידי אסירות אחרות או שנלקחו על ידי הגרמנים ל"ניסויים רפואיים" שנסתיימו בהריגתם.7 במקרים בודדים נמסרו התינוקות לאימוץ.

מקור וקרדיט : אוניברסיטת בר-אילן (יחזקאל שרגא ליכטנשטיין )

ראו גם :

Pregnant in Auschwitz: Toronto Holocaust survivor recalls

 

אודות מאגר ילדים בשואה – מיזם תיעוד מקוון והייחודיות שלו

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *