אירן (פוגל) וייס, בת 13, מבוטראגי, צ'כוסלובקיה, במחנה אושוויץ-בירקנאו

80

סיכמה מאנגלית וערכה : צפרית גרינברג , עורכת משותפת

חייה של אירן (פוגל) וייס בת ה-13 השתנו ברגע גורלי אחד, כאשר היא ואחותה סרינה נשלחו למחנה עבודה, בעוד שבני משפחה רבים אחרים נשלחו למותם המיידי על ידי השומרים הנאצים באושוויץ-בירקנאו. "שאלנו את האסירים האחרים מתי נראה את המשפחות שלנו", מספרת אירן בזיכרונותיה. "אישה אחת הצביעה על הארובה ואמרה, 'את רואה את העשן? שם המשפחה שלך'".

אירן פוגל נולדה ב-21 בנובמבר 1930 בבוטראגי, צ'כוסלובקיה (כיום בתראד, אוקראינה) למאייר ולאה פוגל. מאייר היה בעל חצר עצים, ולאה הייתה עקרת בית וגידלה את אירנה וחמשת אחיה – משה, אדית, ראובן, גרשון וסרינה.

לאחר שגרמניה הנאצית פירקה את צ'כוסלובקיה בשנת 1939, בוטראגי הייתה תחת שלטון הונגרי. הרשויות ההונגריות אסרו על יהודים ללמוד בבית הספר, החרימו עסקים יהודיים, וחייבו אלפי גברים יהודים להצטרף לחטיבות הונגריות של עובדי כפייה בפיקוד צבאי. ביניהם היה גם אביה של אירן, מאייר, שגויס בשנת 1942. לאחר שישה חודשים חזר מאייר לביתו, אך חיי היהודים הפכו לקשים עוד יותר.

באפריל 1944 ריכזו שלטונות הונגריה עשרות אלפי יהודים הונגרים, כולל משפחת פוגל, וצופפו אותם בגטו בבית חרושת ללבנים, שלא נועד למגורי אדם, במונקאץ'. מאות משפחות נאלצו לחיות בתנאים קשים. זמן קצר לאחר בואם הוכרחו כל הילדות מתחת לגיל 16 לגלח את שיער ראשן. אמה של אירן נתנה לה צעיף ללבוש על ראשה הקירח. הצעיף גרם לאירן להיראות מבוגרת יותר וייתכן שמראה זה סייע לה להינצל ממות באושוויץ-בירקנאו.

החל ממאי 1944 ובמשך חודשיים גורשו כמעט 425,000 יהודים מהונגריה לאושוויץ-בירקנאו, כולל אירן ומשפחתה. אירן הייתה בת 13. עם הגעתם למחנה נרצחו אמה, שלושה אחים צעירים יותר ואח גדול.

אירן ואחותה סרינה נשלחו לעבודות כפייה, ואילו אביהן נאלץ לעבוד כזונדרקומנדו ולהוציא את הגוויות מתאי הגזים לשריפה. אנשי האס-אס הרגו מעת לעת את אנשי זונדרקומנדו והחליפו אותם באנשים שהגיעו בשילוחים חדשים. לדודותה של אירן, שהייתה גם היא במחנה, נודע שגם את אביה של אירן הרגו.

 אירן, סרינה ושתי דודות מצד אימן, רוז ופירי מרמלשטיין, עבדו באזור "קנדה" בבירקנאו, מחסני אחסון שהיו ממוקמים בסמוך לשתי משרפות. הן עבדו שם במשך שמונה חודשים עד ינואר 1945, אז פונו על ידי האס-אס ברגל למחנה רוונסברוק במרכז גרמניה. כעבור שלושה שבועות, הועברו לנוישטט-גלווה, מחנה משנה של ראוונסברוק, מזרחית להמבורג. שם חלתה פירי ונרצחה.

באחד הימים במהלך מסדר הבוקר, הפרידו האס-אס את סרינה ועוד אסירים מהקבוצה, מכיוון שהעריכו שהם חלשים מכדי לעבוד. אירן אמרה לשומר במחנה, שסרינה היא אחותה והורשתה ללכת עימה. האחיות שמעו מהאסירים שהם אמורים להישלח בחזרה לרוונסברוק, שם היו תאי גזים. הן חיכו בחדר נעול עם אסירים אחרים למשאית ההובלה, אך זו מעולם לא הגיעה.

עם התקרבות הכוחות הסובייטים נמלטו אנשי האס-אס, והשאירו את המחנה ללא שמירה. האסירים החלו לעזוב בהדרגה. אירן, סרינה ורוז מצאו מקלט זמני בבית ריק בעיירה סמוכה. זמן קצר לאחר מכן, שלוש הנשים הגיעו לפראג לחפש קרובי משפחה או ניצולים אחרים. שם הן מצאו דוד, ג'וזף מרמלשטיין, שבשנת 1938 היגר מעיר הולדתו לארץ ישראל וחזר כחייל בלגיון הצ'כי של הצבא הבריטי. כמה דודות ודודים שרדו, אך אירן וסרינה היו הילדות היחידות ששרדו מהמשפחה.

אירן, סרינה ורוז חיו יחד עם קרוביהם ששרדו בטפליצה-סנוב בחבל הסודטים. אירן למדה בבית ספר צ'כי, סרינה עבדה במפעל ורוז שחלתה בשחפת נשארה בבית. בסיוע קרובי משפחה הגיעו שלושתן לניו יורק בשנת 1947.

בצילום הפתיחה למעלה : אירנה פוגל (מימין) ואחותה סרינה מגיעות לניו יורק 

אירן התחתנה עם מרטין וייס בשנת 1949 ונולדו להם שלושה ילדים. אירן למדה לתואר ראשון בחינוך לאמנות ולימדה במערכת בתי הספר הציבוריים במחוז פיירפקס בווירג'יניה במשך 13 שנים. היא גם מתנדבת במוזיאון השואה בוושינגטון.

מקור:

Irene (Fogel) Weiss, United States Holocaust Memorial Museum

1

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *