אמא שלי כבר לא יכולה לעמוד מול קהל ולספר, לקחתי את זה על עצמי

222

 דורית שפירא מרעננה שבמסגרת המיזם הנפלא של עמותת "בגוף ראשון"  מספרת את סיפורה של אמה, חנה אפלשטיין בת ה- 88 ששרדה את השואה בילדותה.

חנה נולדה כאניטה בשנת 1935 בעיר ז'לינה בצ'כוסלובקיה. כעבור 4 שנים, פלשו הגרמנים לצ'כוסלובקיה והגיעו גם לז'ילינה. בספטמבר עזבה המשפחה לכפר בהרים והתקיימה בדוחק תוך כדי מסתור ביערות. הם נתפסו אחרי חודשיים ונשלחו לבית סוהר בז'לינה. בינואר 1945 נשלחו למחנה מעבר סרד ואחרי שבועיים הפרידו אותם מאב המשפחה שהובל למחנה העבודה זקנהאוזן. הוא שרד את השואה ונפטר מיד לאחר שחרורו. אניטה נותרת עם אמה והן עברו למחנה טרזיינשטט עד סיום המלחמה במרץ 1945. כעבור 4 שנים, בשנת 1949, עלו אניטה ואמה לארץ והשתקעו בנהריה. בשנת 1954 היא התחתנה, הקימה משפחה בישראל ונולדו לה שלוש בנות. לפני עשר שנים עזבה את נהריה ועברה לפתח תקוה כדי להיות קרובה לבנותיה.

תארי מה קורה לך כשאת מספרת את סיפורה בגוף ראשון?

"כאשר אני עולה על הבמה אני נכנסת לדמות ומספרת את הסיפור כאילו אני ניצולת השואה. בפעם הראשונה כשאמי ראתה אותי מספרת כך את סיפורה היא נדהמה ואמרה שהיא לא יכולה לספר את סיפורה יותר טוב ממה שאני מספרת. היא מתרגשת מכך בצורה בלתי רגילה ומתלווה אליי לא מעט".

מקור וקרדיט

אמא שלי כבר לא יכולה לעמוד מול קהל ולספר, לקחתי את זה על עצמי

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *