אנא, אדוני הקצין, אל תביט לעברנו כמה דקות. בבקשה ממך אדוני הנכבד"

209

מקור : יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה

במרץ 1943 חוסל גטו קרקוב וכל תושביו גורשו להשמדה.

משפחת רוטברד ניצבה בתוך ההמון, סמוך לגדר התיל שהקיפה את הכיכר. האם הביטה לצדדים, וכשראתה שאיש אינו שם לבו אליה, שלפה ממחבוא שעל גופה צרור קטן עטוף בסמרטוטים ומתוכו הוציאה שטר כחול של חמש מאות זלוטי. את השטר החזיקה מקופל בידה, ובתנועות יד מהוססות ניסתה להסב את תשומת לבו של שוטר אוקראיני צעיר שניצב סמוך אליהם, ליד גדר התיל. לבסוף הפנה האיש את ראשו ושם לב לתנועות ידה. הביט לצדדים ובצעד אטי ניגש לאישה הרומזת אליו. היא הצביעה בראשה על מוליק (שמואל) הקטן ואמרה בקול נמוך:

"אנא, אדוני הקצין, אל תביט לעברנו כמה דקות. בבקשה ממך אדוני הנכבד" – בדברה הראתה לו את השטר שבידה. האוקראיני נענע ראשו בהסכמה, הביט בזהירות לצדדים ופתח את ידו בלי להניפה. השטר עבר במהירות מידה של האם אל ידו הקמוצה של האוקראיני, וזה סובב את פניו והתרחק מספר צעדים מן התיל. האישה שבה בזריזות אל הילד ורכנה מעליו:

"מוליק, הקשב היטב ילד (היא דיברה אל מוליק בפולנית), אתה זוכר את הכתובת של יז'יק [הנריק]? אתה זוכר היכן הוא מתגורר? … האם תוכל להגיע אליו, לבד? עכשיו? כן, עכשיו, זאת ההזדמנות, אתה מוכרח. הרי אתה כבר ילד גדול. בן תשע הוא כמעט בר-מצווה, נכון?"

"זכור, תתיישר ותמשיך ללכת מבלי להפנות ראשך לאחור. מוליק, האם הבנת? ילדי, היה שלום, יינגאלע שלי, ושמור על עצמך."

רכנה מעליו, נישקה אותו בחופזה על מצחו ודחפה קלות לעבר גדר התיל.

שמואל רוטברד, פרשים ירוקים, ע' 42-41

מה עלה בגורלו של שמואל? האם התאחד עם משפחתו?

אנו מזמינים אתכם לקרוא את סיפורו של שמואל רוטברד : http://bit.ly/3eg8MYt

מתוך #בחרנו_בחיים ניצולי שואה ומדינת ישראל

 

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *