אריה דורסט , בן 8, שוב במסתור עם אמו בלבוב

80

ילדות בצל השואה; זיכרונותיו של אריה דורסט מלבוב ומוורשה בימי מלחמת העולם השנייה

אריה דורסט

הוצאת כרמל , 2019

ספר זה מגולל זיכרונות ילדות מתקופת השואה של  פרופסור אריה דורסט. המחבר מספר את תלאותיו כילד שנלחם למען ההישרדות שלו ושל אִמו בתקופת מלחמת העולם השנייה בפולין, בעת הכיבוש הגרמני. ההישרדות הייתה כרוכה במלחמת קיום קשה ואכזרית בתקופה האפלה של יהדות פולין, שנמשכה חמש שנים.

אריה דורסט, שיחד עם אמו שרד את השואה תוך קשיים רבים, המתוארים בספר, הצליח לעלות לישראל עם תום המלחמה ולהתחיל חיים חדשים.

הספר יצא לאור בשיתוף עם הוצאת יד ושם.

רקע על הכותב

 פרופסור אריה לאופולד דורסט (נולד ב (1934 הוא כירורג ישראלי ופרופסור אמריטוס בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.  היה יו"ר איגוד הכירורגים בישראל ונחשב עד היום לבכיר הכירורגים בישראל.

הקים את יחידת ההשתלות הראשונה בישראל, עמד בראש המערך הכירורגי ויחידת הטראומה בבית החולים הדסה עין כרם וניהל את המחלקה הכירורגית בבית החולים ביקור חולים בירושלים.

דורסט היה מנתחם של ראשי הממשלה אריאל שרון  ושל בנימין נתניהו

בשנת 1952 החל לימודי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת העתודה האקדמית וסיים אותם ב-1959. הוא שירת בצה"ל החל מ-1960 כרופא בגדוד 51 של חטיבת גולני, בפברואר 1961 ביצע ניתוח שדה בחייל שנפצע באורח אנוש בתאונת דרכים באזור הגבול עם סוריה, דורסט שנקלע למקום ולא היה עם ציוד מתאים, ביצע ניקוז אוויר מחזהו של החייל תוך שימוש באולר, פנס כיס וצינורית גומי ששימשה במקור לשאיבת בנזין והציל את חייו של הפצוע. במהלך הטיפול בפצועים החלו הסורים לטווח את אזור התאונה, דורסט המשיך את הטיפול עד פינוי הפצועים תחת אש לבית חולים. על פועלו קיבל את צל"ש אלוף ממפקד פיקוד הצפון. בהמשך שירת כרופא חטיבתי, ב-1969 היה ממקימי בית חולים שדה זירתי וגיבש עקרונות חדשים לרפואת השדה בקרב.

במלחמת יום הכיפורים היה רס"ן אריה דורסט הכירורוג הראשי של בית החולים  הזירתי -הצבאי ברפידים ומאות חיילים שנפצעו אז חייבים לו את חייהם.

בצילום : גטו לבוב , 1941

אריה דורסט , בן 8, שוב במסתור עם אמו בלבוב

שוב אקציות בגטו לבוב והפעם הסתתרנו בדירה של דודה יוזפה ודוד איגניץ. חדר אחד בירכתי הדירה הגדולה הוסב למקום מסתור . לא רק אנו מצאנו בו מקלט, אלא גם חמישה-שישה שכנים יהודים, שדודתי ודודי טובי הלב הסתירו. כל אימת שהוכרז על אקציה, הזיז דודי ארון כבד וחסם בו את פתח החדר.

האקציות בלבוב נמשכו, ואנו נכנסנו שוב ושוב לחדר המחבוא. הארון נגרר אל הדלת להסתיר את הפתח . דוד איגנץ , בעל התעודות הגרמניות ודודה יוזפה נכנסו מדי פעם פנימה עם אוכל והוציאו את סירי הצרכים.

באקציה  הראשונה שלנו בביתם , שנמשכה עשרה ימים, שמענו לא אחת גרמנים נכנסים לדירה, מחפשים בה יהודים וחוקרים בגרמנית את דודי ודודתי. עצרתי את נשימתנו כששמענו את צעדיהם בכניסתם, את קולותיהם מלאי האדנות ואת צעדיהם הכבדים בהסתלקם.

למזלנו, ההסברים שסופקו להם הניחו את דעתם ולא עוררו בהם חדש. המשכנו אפוא להסתתר בחדר הצפוף . כמעט לא נשמנו כשהגרמנים הסתובבו בדירה כבתוך שלהם. עד אז לא ידעתי שיש טכניקה לעצירת הנשימה .

אבל היה ברור לנו שהשהייה בחדר המסתור היא כמו רטייה דקה על פצע עמוק. נחוץ היה פתרון רדיקלי יותר. כמה זמן נוכל לעצור את הנשימה כששוטרים גרמנים מסתובבים בדירה? כמה זמן יעבור עד שהגרמנים הבלתי נלאים יגלו את נוכחותנו: דודה יוזפה אמרה שהגילוי יקרה רק בעקבות הלשנה . זה לא הרגיע לא אותי ולא את אימא , שביקשה למנוע את האסון המתדפק על דלתנו .

האנשים הכי חשובים באותה עת היו "המתווכים". לא לשם שמים כמובן הם עסקו בזיוף מסמכים , בהברחה ובקניית רכוש יהודי . בעזרת קשריה עם מתווכחים כאלה , שגבו כסף רב בעד שירותיהם , השיגה דודתי שתי תעודות זהות מזויפות עבורי ועבור אימי. שמה הבדוי של אימי היה קזימירה יז'רסקי ושמי פיוטר יז'רסקי. שמות פולנים למהדרין .

התעודות החדשות ותכשיטי הזהב והיהלומים של אימא נסכו בנו תקווה . החלטנו לשים פעמינו לוורשה. דוד נורברט , אחיה של אימא , שעקר לעיר לפנינו , המליץ על ידידתו , גברת קומורובסקה, שגם היא כאמור אימצה לעצמה שם נוצרי ועברה לגור בוורשה.

מקור וקרדיט :

אריה דורסטילדות בצל השואה; זיכרונותיו של פרופסור אריה דורסט מלבוב ומוורשה בימי מלחמת העולם השנייה,  הוצאת כרמל , 2019

 ראה גם דיווח קודם שלנו מלפני 3 שנים : נרדפים בזהות בדויה : הילד אריה דורסט ותלאותיו בשואה

ראה גם : טריקת הדלת שהצילה חיים

ראה גם : אות "מפעל חיים" לפרופ' אריה דורסט על תרומתו למערך הטראומה בישראל

1

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *