אריה פוקס, ילד יתום בן 5, לבדו במחנה ברגן בלזן

352

 נולדתי בעיירה קטנה בפולין בשם טושין, בתאריך 18.01.1939. בן יחיד להוריי שקראו להם יונה ובלה פוקס. אבי היה סוחר פרוות והיה לו בית מלאכה למעילים, אותם מכר לחנויות בעיר לודז'.

תקופת השואה

ב15 בדצמבר 1939 נכנסו הגרמנים לעיירה, וכל היהודים גורשו לגטו פיוטרקוב. ביד ושם נכתב כי בזמן הגירוש לגטו היה קור עז באותו לילה, ורבים מהעיירה, ובעיקר ילדים קטנים, מתו מהקור. אבי עבד בבית חרושת לזכוכית בגטו, באוגוסט 1942 נלקחה אמי לטרבלינקה, ושם רצחו אותה הגרמנים. הייתי עם אבי בגטו ובמחנות עבודה של הנאצים עד דצמבר 1944.

ב2 לדצמבר 1944, עלינו על רכבת של האס.אס. והועברנו למחנה הריכוז בוכנוולד בגרמניה. אבי עבד בבית חרושת לנשק של הגרמנים. כל בוקר היה הולך לעבודה. אני, כמובן, נשארתי במשך כל שעות היום לבד. במרץ 1945, יום אחד, אבי לא חזר מהעבודה, ומאז לא שמעתי עליו דבר, כנראה שנרצח על ידי הגרמנים.

ב1 לאפריל 1945 הועברתי לבדי למחנה הריכוז בברגן בלזן. שם הייתי עם ילדים נוספים עד ל15 למאי, יום בו המחנה שוחרר על ידי הבריטים.

לאחר השחרור הועברו כל הילדים לשוודיה, ליד העיר הלסינבורג. שם הייתי עד אפריל 1947. משם עברנו לצרפת, לבית יתומים ליד העיר ליון.

לתיעוד המלא במאגר סיפורי מורשת – הקשר הרב דורי

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *