בספטמבר 1943 הובילה פאני הצעירה קבוצת ילדים במסע בריחה מצרפת לשווייץ, לא לפני שהערימה על אלה שביקשו להסגירם לנאצים • "כשעברנו דרך הגבול שמעתי שיורים עלינו וצעקתי לכולם לרוץ בזיגזג כמו בבית הילדים כשנחש רודף אחריך"
מסע הנדודים של פאני ושתי אחיותיה החל בשלהי 1939, כאשר שליחים מטעם ארגון אוז"ה (OSE – "ארגון להגנה על בריאותם של יהודים", שסייע במלחמת העולם השנייה לילדים מצרפת וממדינות נוספות במערב אירופה) חששו לגורל הילדים היהודים והציעו להסתירם. "אמא שלי הסכימה, בלב כבד, רק כשהובטח לה שזה מהלך זמני. לקחו אותנו לארמון במרכז צרפת, ושם הקימו בית ילדים. היינו שם 70 ילדים מגיל 3 עד 17. כל הילדים ידעו שהם מוסתרים ושאסור לדבר. היו לנו מדריכים נהדרים: למדתי שם לרכוב על סוס, ספרות צרפתית, ספרות רוסית, עשינו ספורט, למדתי לכתוב שירים, וגם מוזיקה קלאסית שאני אוהבת עד היום. החיים בתנאים הטובים האלה נמשכו קרוב לשלוש שנים, עד ליולי 1942".
17 ילדים בנתיב בריחה
אלא שהאידיליה המטעה הזו, בעיצומה של המלחמה, נקטעה כאשר כומר צעיר גילה שהילדים השוהים בבית הספר הם יהודים. הוא עשה זאת תוך שהוא משפיל אותם, ובין השאר, ציווה על כל אחד מהבנים להתפשט כדי לדעת אם הוא נימול. פאני ושתי אחיותיה נאלצו לעזוב את בית הילדים והחלו לנדוד במשך יותר משנה כדי לחצות את הגבול לשווייץ, ולאורך כל התקופה הזו זכו לסיוע מנציגי ארגון אוז"ה.
0